מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו למשפחה בת 7 נפשות. אבא יצחק ואמא אסטריה. לאחי הגדול קראו אהרון ואחריו היה אלישע, ואחרי אלישע הגיעו 5 בנות ואני הייתי הקטנה והשובבה.עליתי לארץ בגיל 5, למדתי בבית ספר בצור שלום ,קרית ביאליק. היו לי הרבה חברים  ושתי חברות טובות וקראו להן: אוולין ורותי. הייתה לי חברה הכי טובה וקראו לה נינט והייתה גם שכנה דלת מול דלת, אצלם הייתי הרבה בבית כמו בת בית. שם הייתי שומעת את כל המוזיקה הצרפתית. עם אמא של נינט, רמונד, הייתי מכינה עוגות ועוגיות מרוקאיות והייתי לומדת ממנה גם בישול מרוקאי. הייתה להם גם סבתא חביבה ומיוחדת שקראו לה אמא איג'ה שהיא הייתה מספרת לנו המון סיפורים ותמיד היה נעים בחברתה.

יש לי אחיות גדולות בבית והן: הדסה, רחל, דינה ושולה. ואז אני הגעתי אחרונה חביבה. לכל אחת היה תפקיד התפקיד שלי זה היה לשפוך את האשפה ולהמתין למטה כי ידעתי שעוד לא סיימו לנקות, כלומר לשטוף את הבית. הייתי יודעת שסיימו לשטוף רק שראיתי שהסמרטוט תלוי בחבל הכביסה ורק אז הייתי עולה הביתה.

עלינו לארץ כל המשפחה בשנת 1962. אחי הגדול למד בצרפת ורק לאחר שנתיים הצטרף. הוא עלה לארץ והתגייס לגולני בהתנדבות.

כשאחי היה בן 20 (לאחר שנה בצבא) הם חזרו מתרגיל אימון וחברו ניקה את נשקו ובטעות נפלט כדור שפגע ברקה של אחי. אלישע שרביט נהרג והיה רק בן 21.

היה אבל כבד במשפחה, ההורים שלי היו מאוד מאוד עצובים ולקחו את זה מאוד קשה לאבד בן יקר. ולמעשה כל הבית שלנו השתנה והיה עצוב וכואב מאוד. אני בתור ילדה בת 8 לא יכולתי להכיל את כל הכאב והצער ולכן מצאתי מפלט אצל השכנים ששם הבית היה מאוד חי ושמח ומאוד מוזיקלי, רק ככה יכולתי לשכוח קצת מהכאב ולשמוח. היו שם שירים מאוד שמחים בצרפתית של אנריקו מסיאס, שירי אהבה, ז'ילבר בקו, ואדית פיאף. אהבתי את השיר "מה יפות כל כך הבנות של מולדתי" והמוזיקה והשמחה האירה לי את הנפש וחיזקה אותי. עד היום אני מחוברת למוזיקה האנדלוסית שמזכירה לי את השורשים שלי.

כמובן שנישאתי ונולדו לי שלושה ילדים – אלישבע, גלעד ורותם. יש לי מהם חמישה נכדים נפלאים אשר הביאו לי שמחת חיים המפצה אותי על החוסר הגדול.

הזוית האישית

אביגייל וליז: היה לנו מאוד כיף, דיברנו ויצא לנו להכיר את מוניקה כי היא ממש נחמדה ואנחנו מאחלות למוניקה בהצלחה בהמשך הדרך.

מוניקה: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית עם הבנות המקסימום. אני מאחלת להם הרבה שמחה ואושר בחייהן.

"האור בחיי" – סיפור נוסף של מוניקה שרביט אשר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשנה נוספת.