מאגר סיפורי מורשת

שמי אהובה פנחס (קרטא), נולדתי ב- 1953, בירושלים, אני השלישית במשפחה לשמונה אחים. בגיל 3 עברתי לגור עם סבתי שהייתה אישה אלמנה. למדתי בבית הספר היסודי "בית יעקב", את התיכון סיימתי במגמת גזירה ותפירה ובהמשך למדתי קורס סייעות בבית ברל ומאז אני סייעת בגני ילדים.

בשנת 1956, משפחתי ואני עברנו לגור מירושלים להרצליה מכיוון שאני הייתי הכי צעירה בבית באותה תקופה (בת שלוש) הוריי החליטו שאני אגור עם סבתי בדירת חדר בסמוך לבית הוריי כדי שהיא לא תהיה לבד.

מכיוון שסבתי דיברה רק תימנית, ממנה ספגתי ולמדתי את השפה התימנית, יחד שרנו שירים, חרזנו חרוזים, רקמנו, בלילות היא הייתה מספרת לי על אירועים משמעותיים בתימן. יחד עם סבתי חווינו הרגשה כמו של אימא ובת. באותה התקופה דיברתי רק תימנית ולכן היה קשה לי בתקופת בית הספר לתקשר וללמוד עברית, בהמשך הצלחתי לחזק את העברית שלי על ידי קריאת ספרים.

סבתי הייתה מספרת לי סיפורים על חייהם לצד הערבים עד לעלייה לארץ. זאת תקופה שהייתה משמעותית לי ולסבתי, הקריבה שלי ושלה ב-16 שנים שהיינו ביחד רק העצים את  הקשר ביננו יותר מאשר עם הורי.

אני התחתנתי בהפסקת האש של מלחמת יום כיפור, סבתי ליוותה אותי בחתונתי ולאחר כמה חודשים של בדידות היא נפטרה בשיבה טובה.

המסר שלי הוא ש"ניתן לחיות בצנעה, לזכור ולחזק את הקשר עם הדור הקודם…"

שיר: יומה יא יומה

הזוית האישית

סבתא: לי היה הכיף לשתף ולהעביר את המסר לעופרי נכדתי, בחוויה שאני עברתי עם סבתי בתור נכדה ולהעביר לה את חשיבותה של מערכות היחסים במשפחה.

הנכדה עופרי: החוויה שלי היא שלמדתי להכיר יותר את סבתא שלי, הכרנו והתגבשנו אחת עם השנייה ובנוסף למדתי על העבר של סבתי.