מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות מעצבת במושב

סבתא ואני בזמן הפרוייקט
סבתי בגן הילדים בעין ורד
פעילות חברתית כדרך חיים

סבתי, עדה ליפציגר, נולדה ב- 4.7.1952, במושב עין וורד שבגוש תל מונד. מושב שטובל בהרבה ירק במרכז השרון. הוריה, שמואל וחנה פרום, היו ממקימי המושב בתחילת שנות ה- 30 של המאה ה- 20. לידתה גרמה לאושר גדול במשפחתה, שמנתה כבר 3 אחים גדולים, שהקיפו אותה בהרבה אהבה ולפעמים היו נושאים אותה על הכתפיים לגן הילדים.

בחצר ביתה, היו עצי פרי רבים, כמו: תפוזים, קלמנטינות, שזיפים וגויבות והיא היתה משקה אותם ומבלה שעות רבות בין העצים בקריאת ספרים ולפעמים היתה מלווה את אביה, שהיה מוציא את הפרות למרעה, שם היו הרבה פרחי בר, שהיתה מרבה לקטוף אותם, עוד כשלא היה איסור. היא אהבה לאסוף ביצים בלול, לשחק עם האפרוחים ולבנות ארמונות בחול.

אביה, שמואל, עלה לארץ במסגרת החלוץ בעלייה השלישית, מהעיירה גורדוק שליד לבוב בפולין (אוקראינה). אימה, חנה, עלתה לארץ בעלייה השלישית עם כל משפחתה מבסרביה שברומניה (מולדבה). לפי אילן היוחסין של משפחתה, הם מצאצאי הבעל שם טוב. הוריה נפגשו בתל אביב בראשית שנות השלושים ועברו יחד עם משפחתה של אימה להקים את מושב עין ורד.

ילדותה של סבתי זכורה לה כתקופה קסומה ומאושרת עד למותה של אימה ממחלת הסרטן, כשסבתי היתה בת שבע. בילדותה של סבתי שררה בארץ תקופה של צנע, בה אנשים רכשו מוצרי מזון בעזרת תלושים, אבל במושב, הצנע לא הורגש, כיוון שהיה שפע של ירקות ופירות, חלב ועופות. הרדיו היה המכשיר האהוב על סבתי. היא אהבה לשמוע תסכיתים, סיפורים וגם משחקי כדורגל. כשהיתה קטנה, היא דמיינה שיש אנשים קטנים שמדברים מתוך הרדיו.

היא למדה בבית הספר האזורי בתל מונד, שם למדו ילדים מכל מושבי הגוש ומאוד אהבה להשתתף בחוג ריקוד והופיעה עם הלהקה בפני תושבי הגוש בחגים. היא אהבה מאוד ללמוד, היתה פעילה מאוד בחיים החברתיים של בית הספר והיתה גם ראש מועצת התלמידים של בית הספר. כל השנים היא היתה בוועד הכיתה והיתה אחראית על הכנת שיעורי החברה בכיתה.

זכורים לסבתא במיוחד שלושה אירועים: פטירתו של נשיא המדינה זלמן שזר, הרצח של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ומשפט אייכמן, שהועבר בשידור ישיר בהפסקות בית הספר. בבית הספר, סבתי היתה גם ספורטאית טובה והשתתפה בתחרויות ספורט. היא אהבה במיוחד כדורסל והשתתפה בנבחרת הבנות של הגוש. היא נסעה פעמים רבות עם המורה לספורט לראות משחקי כדורסל.

באותן שנים, היא היתה חניכה בתנועת הנוער העובד. הפעולות בתנועה היו עבורה מאוד חוויתיות ומשמעותיות. היא אהבה מאוד את מחנות הקיץ שם פגשה ילדים ממושבים וקיבוצים אחרים.

בתיכון היא היתה מדריכה בתנועה. חלק חשוב בילדותה היה בית הקולנוע והסרטים שהוקרנו בו. הדודים שלה היו אחראים על הקרנת הסרטים במושב ובילתה שעות רבות בבית הקולנוע בצפייה בסרטים פעם אחר פעם. כשהיתה בת 12, אביה עזב את המושב והיא נשארה להתגורר בבית הדודים ואחר כך, בבית אחיה. בתיכון למדה בבית הספר האזורי עמק חפר.

בסוף כיתה ט', פרצה מלחמת ששת  הימים וזכור לה שבבית הספר חפרו שוחות להגנה מפני המטוסים. אבל דווקא כשפרצה המלחמה, שחררו את כל בית הספר לחכות ברחבה להסעות ואז עברו מעליהם שני מטוסים ירדנים… אך למזלם, הם לא פגעו בהם. גם בתיכון סבתי היתה פעילה מאוד בעינייני החברה והתנדבה לעזור לילדים בהכנת שיעורים, לעזור למשפחות נזקקות ולבקר בכלא אסירים צעירים.

בצבא, סבתי שירתה בחייל האוויר, כסמלת סעד (מש"קית ת"ש). היא אהבה מאוד את השירות הצבאי ועזרה לחיילים ובעיקר לחיילים בודדים. הלימודים באוניברסיטה היו המשך ישיר לניסיון שצברה בצבא והיא למדה תואר ראשון בעבודה סוציאלית ואף זכתה בפרס הצטיינות על השיגה בלימודים. גם תקופה זו זכורה לה כתקופה מאוד יפה ומיוחדת. החיים בירושלים, כמה שנים אחרי כיבוש ירושלים המזרחית, היו מרתקים ומעניינים מאוד.

מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים, סבתי עבדה במפלגת העבודה ועסקה בגיוס בני נוער שיתמכו ביצחק רבין. במהלך הלימודים באוניברסיטה, הכירה סבתי את סבי אלי ז"ל והם נישאו עם סיום לימודיה בירושלים. סבתי המשיכה את לימודיה לתואר שני בייעוץ חינוכי ועבדה שנים רבות בבתי ספר כיועצת.

הזוית האישית

סבתא עדה: התהליך היה מעניין ומרגש, הפרויקט איפשר לי להעלות זיכרונות ולשתף סיפורים שיתכן שנכדתי לא היתה נחשפת אליהם בצורה אחרת. אני רואה בפרויקט הזה חשיבות רבה של הנצחה של סיפורים אישיים מראשית המדינה.

אלה: התכנית איפשרה לי ללמוד על העבר של סבתי. נהניתי מאוד לשמוע את הסיפורים על העבר. היה מאוד מעניין לראות את ההבדל בין התקופה של סבתי לבין התקופה שאני גדלה בה.

מילון

צנע
אורח חיים חסכני, הסתפקות במועט; צמצום; קימוץ

ציטוטים

”אם תחלמי תגשימי“

הקשר הרב דורי