מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות מאושרת

עם התיק של אחותי, שתיזכר לנצח
עם התיק של אחותי, כמזכרת יפה ממעשי ידיה
עליה לארץ מהודו - והקמת משפחה לתפארת

וכך זה התחיל……..

נולדתי בהודו בעיר מומבי שבדרום הודו. הייתה לי אחות בשם שושנה והיא נפטרה לצערי לפני שלוש שנים. במסגרת התכנית נתבקשתי להביא חפץ היקר לליבי, ולכן התיק שאתם רואים בתמונה הוא של אחותי ז"ל. היא בעצמה הכינה אותו בהודו ואחרי שהיא נפטרה אז האחיינית שלי (הבת של אחותי ) נתנה לי אותו כמזכרת ממנה.

וכך הסיפור שלי מתחיל :

למדתי בהודו בבית ספר יסודי במשך שלוש שנים וכשסיימתי את כיתה ג' עליתי לארץ.

אני עליתי לארץ בשנת 1962 כשהייתי ילדה בת 10 והגענו לעיר דימונה. עליתי לארץ עם אימא שלי (מזל), דודים שלי ושני ילדיהם.

כשעליתי לארץ לא הרגשתי בודדה כי לדודים שלי היו ילדים ואיתם שיחקתי.

את השפה העברית לא ידעתי כלל, למדתי אותה בבית בספר ותוך חצי שנה דיברתי עברית טוב .

אנחנו עלינו לארץ בגלל שאנחנו יהודים וזאת הארץ של העם היהודי כשגרנו בדימונה התחלתי ללמוד בבית ספר בשם "עלומים" בכיתה ה'  ואת לימודי התיכון עשיתי בדימונה.

אני מאוד אהבתי מאוד את דימונה, הייתה שם אוירה ממש טובה והיו לי המון חברות.

הייתה  לי ילדות מאושרת. ובשנת 1969 סיימתי את בית הספר ועבדתי כמה שנים.

המשפחה

בשנת 1973 הכרתי את בעלי דרך חברה של אימא שלי ואז המשפחה של בעלי באו לבקש את ידי ממשפחתי, אחרי חודשיים של היכרות התארסנו וכעבור חודשיים נוספים – התחתנו והגעתי לקריית גת. נולדו לנו 6 בנות מקסימות. אני זוכרת שהחלפנו גם המון דירות בתוך קרית גת.

בשנת 2000 נולדה לנו הנכדה הראשונה  ואחריה נולדו עוד 11 נכדים שיהיו בריאים!!!(זיו היא הנכדה הרביעית שלנו ) .

אני שמחה לסכם שהיתה לי ילדות מאושרת עם המשפחה והנכדים וכולנו חיים באושר והרמוניה.

הזוית האישית

על קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה – ניתן ללמוד מן המאמר של הד"ר שלווה וייל המופיע באתר בית התפוצות.

מילון

מומבי - ממובאי
היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ומחמש הערים הגדולות בעולם. שמה הקודם בומביי. היהודים שחיו בה, נהנו בדרך כלל משכנות טובה ויחסים טובים עם ההודים שסביבם.

ציטוטים

”אני שמחה לסכם שהיתה לי ילדות מאושרת עם המשפחה והנכדים וכולנו חיים באושר והרמוניה.“

הקשר הרב דורי