מאגר סיפורי מורשת

שמי לילי. נולדתי בשנת 1960 בישראל, בעיר חולון, עיר שכולה הייתה חולות.. ולכן קיבלה את שמה חולון.

אנחנו משפחה בעלת 8 נפשות. אילן, רינה, אני, עופרה, שלומו ורפי (רפאל). לאבי קראו כרים חלימה ולאמי זיכרה לברכה קראו ג'ולייט. גרנו בבית פרטי עם חצר גדולה בשכונת מולדת, כך קראו לה. בתקופת ילדותי לא היה חשמל בשכונה. לא היה לנו מקרר או תנור אפיה. אבי קנה קרח בכדי לקרר את מוצרי המזון. אבי היה רוכל ומוכר אבטיחים. הוא עבר ממקום למקום כדי למכור את הסחורה בעזרת סוס ועגלה. הייתה לנו חצר מאוד גדולה ובה גידלנו סוסים, כבשים ועופות. ויום אחד אבי הפתיע אותנו והביא לנו קוף השמחה הייתה רבה וכל ילדי השכונה הגיעו לשחק עם הקוף. זה היה מראה מאוד נדיר בתקופה הזו.

לימים, אמי החליטה שקשה לנו לחיות בלי חשמל, רחוק מבית הספר והגנים ורחוק מהמרכז. כשהייתי בכיתה א' עברנו לבית חדש. לידו היה שוק, חנויות, קופת חולים, בתי ספר וגנים וכמובן חשמל. גם בבית החדש הזה היו לנו המון בעלי חיים שגידלנו והכי חשוב.. מקרר וטלוויזיה ויותר מאוחר אבי קנה אוטו ובכל הזדמנות נסענו כל המשפחה לטייל בארץ. בנוסף הייתה לנו חווה חקלאית ושם שתלנו צמחים שונים. כשגדלו הצמחים הם גם הניבו פירות… כמה כיף היה לקטוף ולאכול מהפרות שאנחנו בעצמנו גידלנו.

בבית הספר השתתפתי בהצגות, במסיבות, בטיולים ובחופשת הקיץ אמי רשמה אותנו לקייטנות. הייתה לי ילדות מאושרת. סיימתי 12 שנות לימוד בהצלחה. ומיד אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בסלון כלות. ושם פגשתי את בעלי ויצמן שלו אני נשואה באושר עד היום.

נכנסתי לחנות בגדים והוא היה שם, התחלנו לדבר, הוא הציע לי לצאת איתו , החלפנו מספרי טלפון ומשם הכל התגלגל.

כשפגש את הוריי אז אבי שאל אותו: "מי המשפחה שלך?, ומה שמם?" ואז הוא סיפר לו מי הוריו, מי דודיו ופתאום אבי צחק ואמר : "אנחנו קרובי משפחה" וככה התחילו לדבר על כל הדודים, הדודות, המשפחות ועוד… אני וויצמן המשכנו לצאת והוריי הזמינו את משפחתו של בעלי והייתה שמחה רבה וגדולה מכיוון שנפרדו דרכיהם מהעלייה לעירק כי הוריי עברו לחולון ומשפחתו של בעלי לנס ציונה.

התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים יפים שני בנים ובת אחת: חזי, לורין ונדב שגם הם למדו בבית הספר של נכדיי. מכיוון שהתחתנתי מאוד צעירה (18) לא התגייסתי לצבא. כיום אני מצטערת שלא התגייסתי לצבא. גם בתי לורין, אמא של הודיה, הלכה בעקבותיי ונישאה צעירה… ולכן גם היא לא התגייסה לצבא. אני מאחלת להודיה שתחווה את הצבא ולא תתחתן מוקדם כמונו.

חזי ולורין נשואים ובינתיים, יש לנו 7 נכדים ומחכים לנדב שיתחתן. אני סבתא מאוד מאושרת.

כיום, אני עובדת בחברת מט"ב ומטפלת בקשישים. בעלי נהג משאית מזה שנים רבות.

הזוית האישית

סבתא לילי: אני נהניתי להגיע למפגשים ולספר להודיה על תולדות החיים שלי ושל משפחתה. אני והודיה מאוד מחוברות, אבל אין ספק שהמפגשים העצימו את הקשר.

הודיה: המפגשים עם סבתא בבית הספר גורמים לי להיות גאה במשפחתי ואני שמחה שסבתא חולקת איתי את העבר שלה. אני מאחלת לסבתא עוד שנים רבות מאושרות ובריאות.