מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרקש שבמרוקו בשנת 1948 וכשהייתי בת חמש, בשנת 1953, עליתי יחד עם משפחתי ארצה.

אבא שלי נפטר כאשר הייתי בכיתה ב' וזו טראומה שזכורה לי עד היום.

כשאבי נפטר אימי נאלצה לצאת לעבוד בכמה עבודות כדי לפרנס את המשפחה.

היו לי שלושה אחים, שהיו בשבילי גם תחליף לאבא, וגם שש אחיות – וכולם תמיד עזרו לזה בכל דבר.

אחד מאחיי היה מעלה עולים ממרוקו. הוא עבד בסוכנות והיה מלווה אותם עד להגעתם לכל היישובים שאליהם העבירו אותם.

ילדות נפלאה

בילדותי הייתה תקופת צנע בארץ, ההורים שלי קיבלו תלושים לחלוקת מזון ותלושים לקבלת נפט לחימום הבתים.

למדתי בבית ספר ממלכתי דתי – בית ספר בית יצחק, ולאחר מכן למדתי בתיכון עירוני ו'.

הייתה לי ילדות נפלאה.

לימים הייתי בתנועות נוער, הייתי גם בלהקת ריקוד ייצוגית של חיפה, ובהמשך הפכתי למדריכה בתנועות הנוער. לאחר סיום התיכון עבדתי באותו בית ספר כמזכירה ואחר כך עבדתי כמזכירה אצל המורה שלי, שעבד כרואה חשבון.

זיכרון ילדות: אני זוכרת, כשהייתי קטנה הייתה מלחמה והיו מצווים לכסות את כל החלונות בשמיכות כדי שלא תהיה טיפת אור.

משפחתי

בשנת 69 התחתנתי עם בעלי שהוא דור שביעי לרמב"ם. בעלי הגיע לארץ כשהיה בן 12 מהעיר סאפי שבמרוקו. זו עיר יפיפייה, עיר דיג ועיר תיירות מקסימה.

בגיל 29-28 הוא השתתף במלחמת יום הכיפור. הוא היה בתותחנים ולא הגיע הביתה במשך ארבעה חודשים.

יש לי ארבעה ילדים. הבן הגדול למד הנדסת בניין, אבל הוא עוסק במכירת רכבים. הבן השני טייס בחיל האוויר, עובד ומוביל את כיפת הברזל ברפא"ל. בתי הגדולה מהנדסת תעשייה וניהול ובני הקטן – שהוא אבא של גאיה – מתחזק חברת משאיות.

הזוית האישית

גאיה: היה לי כיף לשמוע את הסיפור של סבתא ולהרחיב את הידע שלי על המשפחה.

סבתא: שמחתי מאוד להגיע לבית הספר ולספר לתלמידים את סיפורי.