מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות ישראלית בקיבוץ

סבתא רבה חנקה עם סבתא רבקה וכל הנכדים
ארבעה דורות של נשים
זיכרונות מבית הילדים בקיבוץ רוחמה בשנות החמישים

ילדות ישראלית – זיכרונות מבית הילדים בקיבוץ רוחמה בשנות החמישים

תיעדה וכתבה הילי אנושי – נכדה

סבתא, רבקה בר שלום  (לשעבר שטרקמן), נולדה ב-08.02.1946 ברחובות. שם משפחתה הקודם הוא שטרקמן, שהוא שם משפחה פולני שמקורו אינו ידוע. הוריה היו מאיר וחנה שטרקמן, והיה לה אח בשם עודד (אבל כולם קראו לו עודי) שהיה מבוגר ממנה בשבע שנים. משפחתה ומכריה נהגו לכנות אותה מיקה.

סבתא נולדה בקיבוץ רוחמה, הוריה היו ממקימי הקיבוץ. בילדותה לא היו בקיבוצים מסגרות משפחתיות אלא בתי ילדים, וסבתא גדלה בבית ילדים ולכן לא היה הווי משפחתי ממשי במשפחתה. המשפחה שלה הייתה בעיקר הילדים שגדלו איתה בבית הילדים בקיבוץ.

בית הילדים בקיבוץ רוחמה היה בית גדול עם חדרים רבים. בשכבה של סבתא היו שמונה עשר ילדים, ובדרך כלל שלושה חלקו חדר. באותו המבנה של בית הילדים היה גם חדר האוכל שהיה נפרד מזה של כל הקיבוץ, מקלחות וכיתת לימוד. התנאים היו כמו בקיבוצים בשנות החמישים- מים זורמים, אוכל אורגני בשפע (כיוון שגידלו אותו בקיבוץ), חשמל וגם תנורי פיירסייד שדלקו על נפט. בקיבוץ היו תנאי מחייה טובים בהשוואה לחיים בישראל באותה תקופה, בישראל הייתה אז תקופת ה"צנע", אך חברי הקיבוץ דאגו לכל צרכיהם בעצמם וגידלו לבדם את האוכל כך שהיה שפע.

כל ילדי הקיבוץ של סבתא למדו בכיתות בבית הילדים. היה נוהג בקיבוץ, לפיו הילדים החל מכיתה ה' היו עובדים בקיבוץ על מנת ללמוד את עבודותיו ומנהגיו, ולכן סבתא עבדה עם הילדים בבית הילדים. בקיבוץ רוחמה הילדים לא אכלו עם המשפחה; הם היו כל הזמן בבית הילדים וכמעט לא היה הווי משפחתי, וגם שבתות לא היו בחיק המשפחה.

כל חג בקיבוץ היה חגיגה גדולה, והיה לכבודו אירוע ענק עם שירים, ריקודים והנאות רבות. בילדותה, סבתא אהבה במיוחד את חג הפסח. במרבית החגים היא הייתה מופיעה בריקודי עם, ובריקוד אמנותי, ופסח זכור לה כחג המוני במיוחד: כחמש מאות מאנשי הקיבוץ, ובו היו ממחיזים שירים, וגם רוקדים ושרים.

מכיתה ג'- ד' סבתא הייתה בשומר הצעיר. היו שתי פעולות בשבוע- בשלישי בערב היו פעולות של שיחה חברתית, מדורות, אש לילה, ושאר פעילויות ערב. היו משוחחים לרוב בפעולות אלו על המצב החברתי בין הילדים בשכבה. בימי שבת בפעולות היו הולכים לטיולים בשטח או לומדים מחנאות: כפיתות, הקמת אוהלים וכולי.

במשפחה של סבתא נהגו לדבר רבות על המצב הפוליטי והחברתי בארץ ישראל. בפעולות השומר הצעיר עסקו בהווי הארץ, וכך הפכו למעורבים מאוד וידעו תמיד מה קורה. על אף שכל בני הקיבוץ היו יהודים, הדת לא הוזכרה כלל. בקיבוץ תמכו בציונות, בהגשמה ובבניית המולדת, ופחות בדת עצמה. בילדותה של סבתא אפילו לא ידעו מהם יהודים דתיים.

החיים של סבתא כילדה היו טובים. חייהם של הוריה היו קשים פיזית ,הם בנו והקימו את קיבוץ רוחמה אך הילדים לא חשו זאת.

תמונה מהקמת הקיבוץ

תמונה 1

פעם בכמה שנים הייתה סבתא נוסעת עם משפחתה במשאית לדודתה בקריית חיים (אחרי חיפה) והם היו מתארחים אצלה כשבוע- שבועיים. סבתא סיפרה לי על האוכל שהביאו עימם מהקיבוץ והתרנגולות החיות שסחבו על המשאית, כיוון שבקיבוץ היה שפע שכמותו לא היה בשאר חלקי הארץ. נסיעה זו לקחה כשבע- שמונה שעות, למרות שכיום המרחק הזה לוקח כשלוש שעות בלבד. עוד חוויה מהקיבוץ היא שחילקו  לכל קומקומים חשמליים, והוריה הכינו לה תה עלים. זה היה דבר מיוחד וחדשני בארץ ישראל הישנה. גם זכורה לסבתי אמה, חנה שטרקמן, שהייתה מכינה עוגיות במשך כמה ימים: יום אחד להכנת הבצק, יום אחר לאפייתו בחדר האוכל, וכו'. בקיבוץ, כל אישה שרצתה להשתמש בתנור או בכל דבר אחר בחדר האוכל הייתה צריכה לשריין אותו לשעות מסוימות ביום מסוים, וכך לקח זמן רב עד שאמה יכלה להשלים את הכנת העוגיות.

במלחמת השחרור פינו את ילדי הקיבוץ מהדרום למרתף של בית הספר "שבח" בתל אביב,  ושם חיו במשך זמן רב, כשהייתה כבת שנתיים. חוויה נוספת של סבתי מהקיבוץ התרחשה בשנת 1950, כשבכל הארץ ירד שלג רב. המטפלות העירו את כל הילדים בשש בבוקר, ואמרו לכל הילדים לבוא מהר לראות את השלג. הילדים לא ידעו מהו שלג כלל, כיוון שאז לא היו דרכי תקשורת והעברת מידע כפי שיש היום. מה שלא היה בהישג יד לא נודע להם, ולכן ילדי הקיבוץ פחדו אפילו לגעת בשלג.

בילדותה סבתא דיברה רק עברית, כילדה שנולדה בישראל. במשפחה דיברו פולנית ויידיש, במיוחד כשההורים רבו או כאשר רצו שהילדים לא יבינו. בקיבוץ היה נוהג לפיו על יד הילדים מדברים רק בעברית, על מנת שידעו שזוהי שפתם מעתה והלאה, כיושבי ארץ ישראל החדשה.

לסבתא יש היום ארבעה ילדים, וכולם בוגרים. אמי, ליטל, היא ביתה הבכורה. סבתא מספרת שהייתה לה חברה בשם טל-לי והיא אהבה את השם. היא רצתה לקרוא כך לבתה, אך כדי שזה לא יהיה אותו השם, הפכה את האותיות וקראה לביתה ליטל. זה לא היה שם מקובל במיוחד בתקופה ההיא.

כשסבתא הייתה בת 70 נסענו כל הילדים והנכדים וביקרנו בבית הילדים, ראינו את החדר שבו גדלה סבתא, את השולחנות עליהם אכלו בבית הילדים את הארוחות ואת המיטות בהן ישנו. סבתא הצטלמה עם שתי הנכדות שלה בחדר הילדים בו גדלה, אנחנו הנכדות מאוד התרגשנו מהביקור וגם סבתא.

תמונה 2

תמונה 3

קישור לסרטון שהופק למרכז המבקרים ב"בית הראשונים" ברוחמה:

הזוית האישית

כאשר אמא, סבתא רבקה הייתה בת 70, חזרנו כל הילדים והנכדים אל בית הילדים בקיבוץ וראינו איפה אמא גדלה, אכלה, ישנה ולמדה. בסיור אמא העלתה זיכרונות רבים נוספים על ילדותה, ואותם היא סיפרה לנו. המעמד היה מרגש מאוד עבור כל המשפחה.

מילון

פיירסייד
תנור חימום ביתי הפועל על נפט

ציטוטים

”ציונות, הגשמה ובניית המולדת.“

הקשר הרב דורי