מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות ישראלית בקום המדינה

יום העצמאות עם סבא סבתא ואחי
סבי וסבתי בצעירותם

נולדתי ב-20 בנובמבר 1948, על מדרגות ביתי בשכונת חפציבה שבחדרה. ממש בסמוך ללידתה של מדינת ישראל.
משפחתי מנתה זוג הורים, שלוש בנות ושלושה בנים. היה לי אח אשר נפל במלחמת קדש ב-1956 ומאז אימי ילדה ילד הנושא את שמו – רפי. אירוע קשה זה שינה את כל מכלול החיים של המשפחה.
מאחר שהייתי ילד קטן בן 8 כאשר הוא נפל, ולאחר מכן נולד אח הנושא את שמו, הרגשתי אחריות כלפי הילד הקטן ובפרט כאשר הוא נושא את שמו של האח הגדול. עד היום אני מרגיש קירבה מיוחדת לאחי הקטן רפי.
בשנותיי הראשונות, עד גיל 8, גרתי כאמור בשכונת חפציבה. הווי הילדות שלי כלל אחריות לכל הנעשה על עצמי ועל הדברים הקשורים לבית ולמשק הבית. אני זוכר שהרגשתי שיש לנו בחפציבה מעמד מכובד. כול תושבי השכונה היו תימנים ואנחנו זכינו לגור בישוב, אפילו שלא היינו תימנים, מכיוון שאבי היה שומר בזמן בניית הישוב ובזכות זה ניתנה לנו האפשרות לקנות את הבית הראשון בישוב שנבנה מבטון והיה בית קבע, בעוד ששאר הבתים שנבנו עבור העולים היו למעשה המעברה: צריפים, פחונים וסוכות. הוריי גם ידעו לקרוא ולכתוב ודיברו כמה שפות חוץ מעברית, ולכן הם היו החוט המקשר בין הממסד לבין האוכלוסייה. בנוסף, הורי התפרנסו ממסעדה שהייתה ברשותנו בחדרה וצריך לדעת, שבאותם ימים להיות עצמאי ובעל מסעדה ולא עובד שכיר, נחשב לבעל מעמד יוקרתי.
 
בימי החגים הייתה כול המשפחה המורחבת מתכנסת בבית של ההורים, שהיו תמיד החוליה המלכדת את כל המשפחה – גם האחים והאחיות וגם קרובי משפחה שתמיד היו מגיעים במיוחד ומצטרפים להתכנסות החגיגית.
 
בילדותי, הנושא הכלכלי היה בעל משמעות גדולה מאוד, ולכן גידלנו בחצר עזים, כבשים ופרות, אשר סיפקו לנו חלב, גבינות ובשר. יציאה עם בעלי חיים למרעה הייתה דבר שיגרתי ויום יומי וחשיבות העזרה היום יומית בקיום האישי והמשפחתי הייתה משמעותית ומוטלת על ילדי הבית. בארץ הוכרז באותה תקופה משטר צנע ולכל משפחה חולקו תלושי מזון, מה שהפך כל מקור מזון, כמו שהיה לנו בחצר, למאוד חשוב.
אבי גם הפך לדייג מכורח המציאות, והדגה שלכד בנחל חדרה הסמוך, בימים בו היה נקי, עלתה על שולחננו בשפע, מה שעזר לנו מאוד בבית.
 
באופן אישי גדלתי כילד אחראי, עם רצון עז להראות לכל הסובבים אותי על יכולתי להתגבר על כל המכשולים. כילד ג'ינג'י בישוב שכולו תימנים, זו לא הייתה משימה פשוטה לאפילו שיכולתי להיחשב חריג, בחרתי להסתגל ותמיד להיות הטוב מבין כולם, כי רק ככה יכולתי להיות מקובל בחברת הילדים, הן במשחקים והן בשובבות עם כולם.
בזמן ההוא לא הכרנו את המושג גן ילדים ועלינו ישר לבית הספר בגיל 6. צוות המורים היה חיילות בשירות חובה. הידע שלהן היה היכולת ללמד לקרוא ולכתוב ומעט מאוד חשבון. בחפציבה למדתי בכיתות א' ו-ב' ורמת הידע איתו יצאתי במקצועות הנ"ל הייתה בינונית מאוד. אח"כ עברה המשפחה לגור בחדרה ואני עברתי ללמוד בבית ספר אחד-העם, עם התנאי שנקבע לפי הידע שלי וחייב אותי לחזור שוב על כיתה ב'.
מתוקף קבוצת הגיל שלי, עברנו במדינה מלחמות רבות, אשר מתוכן השתתפתי בשלוש מלחמות והקרבנו במשפחה אח יקר וכן חברים לנשק. לכן מאוד קרוב ללבי נושא אחדות העם ושמירת המולדת לעמינו החופשי.
התגייסתי לצבא בשנת 1966 ובשנת 1967 המדינה ידעה מתח עצום, הידוע גם כתקופת ההמתנה, עד אשר פרצה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בניצחון אדיר. ההמתנה ואי הוודאות לקראת המלחמה הייו מציאות קשה מאוד. כך גם בתקופת מלחמת יום הכיפורים שנכפתה עלינו. בימים הראשונים למלחמה המדינה עמדה במצב נחות בהשוואה למה שהורגלנו לפני כן, אבל בזכות עוז רוחנו והקרבת האדם למען המדינה, הצלחנו להפוך את הקערה על פיה ולסיים את המלחמה בניצחון, אך עם קרבנות רבים ויקרים מאוד.
לדור הצעיר אני רוצה לומר, שעלינו לדעת לשמור מכל משמר את ארצנו המדהימה ולהעריך את אלה שהקריבו את חייהם למען המדינה.
 
 
תשע"ה

מילון

פרימוס
מתקן בישול וחימום הפועל על דלק נדיף בשיטת האידוי וללא פתילה.

ציטוטים

”"יגעת ומצאת, תאמין" (ר' יצחק) “

הקשר הרב דורי