מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות חדשה למדלין

מפת רומניה
תמונה של סבתי וחבריה משחקים בדיונות חול
סיפור העלייה לארץ וההסתגלות של סבתי אורלי

קוראים לי אורלי קוסמן, נולדתי בשנת 1958 עם השם מדלין בבוקרשט שברומניה, בת יחידה להוריי- ויוריקה וסשה קוסמן. ממה שאני זוכרת, גרנו בדירה שהייתה מחולקת לכמה משפחות. אני וההורים שלי גרנו בחדר שהיה גם סלון, גם חדר שינה וגם חדר שלי. המטבח היה משותף וכך גם השירותים והמקלחת. אותי שלחו למשפחתון דובר גרמנית וממה שסיפרו לי ידעתי לדבר אז גרמנית שוטפת בעוד שכיום איני זוכרת אף מילה.

כשהוריי הגישו את הבקשה לעלות לארץ פיטרו את שניהם מהעבודה. אני זוכרת שבאותה תקופה, כל פעם שחזרתי הביתה ראיתי שחסרים דברים, ההורים המציאו תירוצים להיעלמות החפצים בעוד שאני כעסתי וסירבתי בתוקף ללכת לגן מפחד שכשאחזור ייעלמו עוד צעצועים. זה לא עבד, נשלחתי כל יום למשפחתון וכל יום כשחזרתי נעלמו עוד ועוד חפצים מהבית.

לא הכינו אותי כלל למעבר. כשהייתי בת 3 עלינו כל המשפחה – הוריי דודים שלי ושני זוגות הסבים שלי, בהפרש של כמה ימים. יום אחד אמרו לי להיפרד לשלום מחברותיי ששיחקו בחוץ ולאחר מכן נסענו לשדה תעופה.

ההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה, הוריי חיפשו דירה ושלחו אותם לאשקלון יחד עם הסבים שלי מצד אבא. דודתי גרה אצל דוד אחר שלי יחד עם הסבים שלי מצד אמא, ואותי צירפו אליהם. מגיל שלוש עד גיל ארבע עברתי המון גנים, ניסיתי לגור עם הוריי שהכניסו אותי לגן שלא אהבתי וברחתי ממנו, לאחר מכן חזרתי לגור עם שאר המשפחה בחיפה.

לא היו לי חברים בכלל, לא דיברתי עברית ולא יכולתי לתקשר עם שאר הילדים. סיסי הייתה החברה הראשונה שלי, היא אמרה שתהייה חברה שלי גם אם איני דוברת עברית. מכיוון שגרנו באותו בניין הפכנו לחברות בזמן הגן וגם אחריו. החברות הזאת עזרה לי מאוד להתקבל לחברה בגן, אבל עדיין הייתי בודדה. במקביל הוריי חיפשו מקום מגורים בשבילנו ואני גרתי בבית ללא אחים וילדים בכלל.

יום אחד קיבלתי בובה קטנה –  מתנה מסבא שלי, היא הפכה להיות שותפת הסוד שלי. הבובה הלכה איתי לכל מקום וסבתי ואני הלבשנו אותה בשאריות בדים. פעם אחת, כשאני וסבא שלי חיכינו לאוטובוס, הבובה החליקה מידיי ונפלה לחצר בית שהיה מתחת לתחנה. חיפשתי אותה במשך ימים רבים, אך לא מצאתי. בתור ילדה שהבובה היחידה שלה הלכה לאיבוד, אני זוכרת שבכיתי המון, ממש התאבלתי על שותפת הסוד האבודה שלי…

אחרי כשנה וקצת עברתי לגור אצל הוריי בג'סי כהן בחולון שלימים הפכה למעברת ג'סי – כהן הידועה. התגוררנו בצריף ששכן בתוך דיונות חול. הוריי ואני גרנו בחדר אחד וסביי בחדר השני. חיינו בצפיפות נורא. אמי מספרת לי שבתוך המיטה שלי הסתובבו ג'וקים ענקיים, ושרוב הזמן החול היה דייר קבע בתוך הבית שלנו. מרבית הימים הייתי יושבת לבדי בחוץ במשך שעות ובונה לעצמי ערים דמיוניות בחול.

 משחקים בדיונות חול

תמונה 1

בגיל חמש סוף סוף החלו החיים המסודרים יותר – כבר לא קראו לי מדלין, מכיוון שהגננות אמרו להוריי ששם זה לא יתקבל אצל הילדים בגן, לכן נתנו לי את השם אורלי. כבר דיברתי עברית והיו לי מעט חברים שאחת מהם חברה שלי עד היום. היינו משחקים המון בדיונות בחולות, אחד המשחקים שלנו היה לעקוב אחרי מסלולן של חיפושיות החול…

מכאן החלה ההשתלבות שלי בקהילה הישראלית.

הזוית האישית

קניאס אורן מביא את סיפורה של סבתו אורלי שניצר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

דיונות
דיונה-ערימת חול

ציטוטים

”"היינו משחקים המון בדיונות בחולות, אחד המשחקים שלנו היה לעקוב אחרי מסלולן של חיפושיות החול"“

הקשר הרב דורי