מאגר סיפורי מורשת

שמי רות זייף, נולדתי בחדרה בשנת 1942 בפלסטינה- א'י להורי זהבה ויעקב הולצמן. אבי ואמי, זהבה ויעקב נולדו בפולין. אבי היה תלמיד ישיבה ולאחר מכן הצטרף לתנועת הציונית שעודדה עלייה לארץ.

אמי בפולין 

אבי עלה ארצה בשנת 1936 ולאחר מכן חזר לפולין, התחתן עם אימי ויחד הם עלו לארץ ישראל בשנת 1939. לאחר מכן, אחיה התאומים של אמי, משה ואהרון, עלו לארץ על סף פריצת מלחמת העולם השנייה. משה התגייס לצבא הבריטי.

אחיה של אמי, משה ואהרון, בארץ ישראל

עם עלייתם ארצה עבדו הוריי בפרדסים. אחר כך במשך תקופה קצרה, אבי היה שוטר ועבודתו האחרונה הייתה בוועד הפועל בתל אביב בתפקיד רכז תרבות אזורי. בתפקידו האחרון הקים את מועדון הפנסיונרים בחדרה, שהיה הראשון בארץ ושימש דוגמה לאחרים.

אבי יעקב עם סיום עבודתו בועד הפועל

אמי הייתה במשך  תקופה מנהלת חשבונות, ואחר כך הייתה קופאית בקולנוע. כילדה זכיתי לראות בחינם סרטים, הצגות, מופעים שהגיעו מחו״ל, ולעיתים גם השיגה כרטיסים למופעים בהיכל התרבות.

אמי זהבה ואבי יעקב

תקופת ילדותי בחדרה הייתה מאושרת.

אני בילדותי

חדרה הייתה מושבה קטנה ואיכותית עם ריח פרדסים, אחת המושבות הראשונות שעם היווסדה סבלה קשות ממלריה ואבדות רבות בנפש. היינו נתונים עדיין תחת המנדט הבריטי, תעודת הלידה שלי כתובה באנגלית.

שרנו שירי ילדים שמאז עדיין שרים אותם בגנים ובבתי הספר. בהיותי בת שש, הכריזו על הקמת מדינת ישראל! אני זוכרת היטב את השמחה ברחובות, הריקודים, ההתרגשות הרבה, אך גם את הדאגה. מיד לאחר ההכרזה ראינו שיירות של משאיות עם חיילים בריטים שעזבו את המושבה, שיירות של עגלות עמוסות בערבים נסות בחיפזון. ואכן, לאחר יומיים (אם זכרוני אינו מטעה אותי) נשמעה אזעקה ראשונה ומיד רצנו לתעלה חפורה באדמה בתוך פרדס שהיה סמוך לביתנו. איני זוכרת שחדרה סבלה מאוד בתקופת מלחמת השחרור.

בגיל שש התחלתי את לימודי בבית חינוך לזרם העובדים, שבמהלך השנים הפך לבית ספר ממלכתי "ארלוזורוב". בתקופה זו היו הרבה מורים שבדרך כלל לימדו בכיתות הגבוהות. תקופת בית הספר חרוטה בזיכרוני היטב, כימים יפים ומאושרים. החגים נחגגו ברוב הדר ופאר, במסיבות גדולות בהן השתתפו כולם. בפורים היו תחרויות תחפושות שהיו מאוד מיוחדות, יצירתיות וכמובן לא קנויות.

חג השבועות בבית הספר

בחג השבועות היו תהלוכות במושבה עם עגלות עמוסות בביכורי פירות וירקות (שלא היו בשפע). בסוף התהלוכה היה שוק גדול שריכז את התוצרת ונמכר. התמורה הייתה מיועדת לטובת בית הספר. בחדרה באותה תקופה הייתה גבעת כלניות גדולה, ובעונה היינו יוצאים לטיול וקוטפים זרים לקישוט הבית. באיזור אחר הייתה גבעת רקפות וגם לשם טיילנו (עדיין לא חל איסור על קטיפת פרחים). אחר הצהרים היינו משחקים בחוץ: מחבואים, ׳אחת שתיים שלוש דג מלוח׳, סימני דרך, מחניים, כדורגל, קפיצה בחבל, קלאס. בכיתה ד' התחלנו ללכת לתנועה, אני הייתי ב"נוער העובד".

מחנה עבודה מטעם הנוער העובד ב"אור הנר"

אהבתי ללכת לפעולות, למחנות הקיץ, מחנות עבודה, למסעות שנועדו להכיר את הארץ ולאהוב אותה.

מסע למצדה

בכיתה ח' הייתי בקורס מדריכים והתחלתי להדריך קבוצות, היו לנו פעולות עיוניות בסניף וגם פעולות מחוץ לסניף. יצאתי למחנות קיץ איתם. ציפינו כל השבוע לערבי שישי: בחלקו הראשון היינו שרים ואחר כך רקדנו ריקודי עם. הערכים שספגנו בתנועה ליוו אותי לאורך חיי והנחלתי אותם לבנותיי. לא הייתה לנו טלוויזיה, האזנו ל״פינת הילד״ ברדיו. כמובן לא היו מחשבים ולא טלפונים סלולריים, בקושי היו טלפונים רגילים. ובכל זאת, ילדותינו הייתה מלאת חוויות, החברות הייתה ערך עליון ומילאה את זמננו הפנוי. אני מסתכלת לאחור בסיפוק רב ובגעגועים.

היום אני פנסיונרית פעילה, מנויה בקאנטרי, הולכת להרצאות, קונצרטים והצגות ונהנית מהמפגשים עם הנכדים וגאה לראות איך הם גדלים ומתפתחים.

אני ובעלי

תמונות מטיולי משפחות משותפים בחו"ל של משפחות זייף, סקיף וגור

הזוית האישית

סבתא רותי :השעתיים עם אלעד במסגרת התכנית היו בשבילי חוויה מיוחדת. נהניתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי, יחד שמענו סיפורים מרתקים והעמקנו בהיכרות עם שורשי המשפחה.

הנכד אלעד: נהניתי ללמוד דברים חדשים מסבתא. בעיקר אהבתי את ההשוואה בין המשחקים והמנהגים ואורח החיים שהיו פעם לעומת היום.