מאגר סיפורי מורשת

שמי רמי שמיאן (לשעבר רבי) נולדתי בעיר טהרן בפרס (איראן), בשנת 1951. בגיל חצי שנה עליתי עם משפחתי לישראל כשעדיין היו בארץ קשיי קליטה גדולים מאוד.

למדתי בביה"ס יסודי חוב"ב במושב בני ציון, ולאחר מכן בתיכון אורט יד ליבוביץ בנתניה.

שירתתי בחיל החימוש בענף הנשק במחנה נתן (בבאר שבע) על שם נתן אלבז. סיפור הגבורה של נתן אלבז דומה לשל רועי קליין ז"ל, נתן קפץ על רימון וכך הציל את חבריו. לאחר שירותי הצבאי המשכתי לעסוק בתחום הנשק ועבדתי במשך שלושים שנה בתעשייה הצבאית.

יצאתי לפנסיה מוקדמת בגיל 51 ומאז אני במערכת לימודים של אזרחים ותיקים. יש לי שלושה ילדים נשואים, בת ושני בנים, כרגע רק שלושה נכדים בתקווה לעוד.

משפחתי חיה באיספהאן שבפרס, אך בשנת 1950, חצי שנה לפני העלייה לישראל עברה המשפחה לעיר הבירה בפרס, טהרן, שם גם נולדתי. העלו אותנו לארץ עם מטוס ושיכנו אותנו בשער עלייה בעתלית, במחנה עולים.

בעתלית חיינו תקופה באוהלים ולאחר מכן עברנו למושב 'חרוצים' שמנה אז 150 משפחות של עולים חדשים שעלו לארץ מכל קצוות העולם. החיים במושב היו מאוד קשים, ללא חשמל או תחבורה ציבורית. גרנו באוהלים ולאחר תקופה מסוימת עברנו לצריפונים שהיו עשויים מפח גלי. זכור לי שהמושב הוצף מדי פעם במים, ודודי שמש עפו לנו לתוך הבתים, אלו היו חיינו.

במסגרת הלימודים למדנו בביה"ס חוב"ב בבני ציון שבו למדו תושבי המושבים: חרוצים, בני ציון ובצרה. למדנו שם מכיתה א' עד ח'. לאחר ביה"ס היסודי עברתי ללמוד בתיכון אורט נתניה שהיום הוא נקרא אורט יד לבוביץ'. על מנת להגיע לביה"ס בזמן, קמתי מידי יום בחמש בבוקר. הלכתי שעה ברגל עד הכביש הראשי ומשם עליתי על אוטובוס 641 לנתניה. הייתי מגיע הביתה בשעות הערב ומתכונן ליום הבא.

בגיל 17 התגייסתי לצבא, הייתי ג'ובניק בחיל חימוש לאחר טירונות בת חודשיים ושירתתי סה"כ 3 שנים.

סיפור אהבה למורה

כשהייתי בכיתה ו' בביה"ס חוב"ב בבני ציון, תקפו אותי כאבי שיניים עזים בכיתה. לצערי, לא היו רופאי שיניים באזור וכדורים להרגעה לא עזרו.

באותה תקופה היתה לי מחנכת מורה חיילת בשם לאה גרנס מנתניה. לאה ראתה שאני סובל, ריחמה עלי מאוד והחליטה על דעת עצמה לפעול על מנת להקל עלי, היא לקחה אותי באוטובוס לנתניה לרופא שיניים. אני זוכר שבדרך לרופא שיניים היא גם קנתה לי סנדוויץ'. רופא שיניים טיפל בי והשכיח את הכאבים. כשסיימנו, לאה העלתה אותי לאוטובוס על מנת שאחזור הביתה. כל ההוצאות של רופא השיניים והנסיעה היו על חשבונה של לאה, עניין שלא היה מובן מאליו עבור חיילת צעירה. המעשה שלה ריגש אותי וחימם את ליבי בכל פעם שנזכרתי בו, גם שנים רבות לאחר מכן. לפני עשר שנים הצלחתי לאתר את משפחתה של המורה בנתניה, קיבלתי את הטלפון של לאה בתל-אביב והלכתי לבקר אותה.

גם לאה וגם אני התרגשנו מאוד במפגש לאחר שנים כה רבות, ולאחריו שוב נפרדנו לדרכנו.

לפני מספר שנים ביררתי  אצל משפחתה של לאה בנתניה לשלומה, אך לצערי הם סיפרו לי שלאה נפטרה ממחלה, וכך נגמר סיפור האהבה המרגש למורה חיילת שהייתה לי בילדותי אך נשארה מורה לכל החיים.

הזוית האישית

רמי שמיאן: בעזרת התלמיד שי, הצלחנו לכתוב סיפור, קורות חיים, עלייה, סיפור אישי. נזכרתי בהרבה דברים חדשים שלולא הסיפור שכתבנו לא הייתי נזכר בדברים אלה אולי לעולם. שי שיתף איתי פעולה בכל הסיפור, אם הייתי צריך לעשות זאת לבד, יכול להיות שהיה לוקח לי פי 10 זמן מאשר עם שי. גם אני למדתי משי וכמובן ששי למד ממני קצת היסטוריה של החיים, עלייה ומעשים טובים שאנשים עושים לאחרים, כמו הסיפור שלי.

שי: אני נורא נהנתי מהעבודה על הסיפור עם רמי, למדתי דברים חדשים שלא ידעתי והיו לנו שיחות מאוד מעניינות. למדתי על סיפור חייו ונהנתי לעזור לו עם זה.

אני ורמי שמיאן