מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות ובגרות בבני ברק

בית עירית בני ברק
סמל העיר בני ברק

הורי, נתן ואסתר לייסטר נולדו בגליציה שבפולין תחילת המאה העשרים. הם חוו את מלחמת העולם הראשונה עוד בילדותם וסבלו מחסור ועוני. בבגרותם השתייכו למסגרות ציוניות שהאחרונה בהן הייתה הכשרה של בני עקיבא. במסגרת הכינו אותם לעלייה לארץ.

הם נישאו בשנת 1936 ועלו ארצה. באותה תקופה השתוללו בארץ מאורעות. הערבים פרעו בישוב היהודי רצחו ושדדו מכל הבא ליד. אמי ז"ל סיפרה לי שברכבת שלקחה אותם מהאוניה לתל אביב הייתה מלאה ערבים והיא פחדה פחד מוות.

תמונה 1

 תמונה 2

תחנת הרכבת הישנה בתל אביב 

הורי הגיעו ישר לבני ברק הגובלת בתל אביב, רמת גן ופתח תקוה, שהייתה מושבה דתית, והשתלבו בה בהצלחה רבה.

בחורף 1936 נולדתי בתל אביב בבית חולים הדסה. היה זה חורף מאוד קשה ואמי סיפרה לי שהיא לא הצליחה לייבש את החיתולים שהיו עשויים מבד. אז עוד לא היו טיטולים. בני ברק שוכנת בעמק שבין שני הרים.

ההר שבדרום נקרא "הר שלום", הר יפיפה, ירוק ופורח.

בחורף הופיעו בו שלל פרחי שדה כגון: כלניות, נוריות וכדומה. לעומת זאת, ההר שבצפון נקרא בפי כולם "הר הברוגז" הר קירח ושומם.

בבני ברק הצעירה היו רק שני גני ילדים: גן מזרחי שהיה ברחוב הראשי רחוב רבי עקיבא וגן מרים ששכנה ברחוב אברהם. אני התחנכתי בביה"ס מזרחי שם קיבלתי חינוך דתי. כל בוקר התפללנו תפילת שחרית והקפדנו על נטילת ידיים וברכת המזון. למדנו דינים, תורה והיסטוריה של עם ישראל וכמובן גם מקצועות הליבה. בכל ראש חודש התכנסו כל הכיתות בחצר הגדולה, המנהל נאם והתלמידים הופיעו.

את הופעות בחנוכה ובפורים לעיני התלמידים והמורים אהבתי יותר מכל, במיוחד מהסיבה שקיבלתי לרוב את התפקיד הראשי.

לשמחתי הרבה נוסד במושבה ביה"ס תיכון דתי ראשון, ביוזמתו של מנהלנו היקר ד"ר שמחה במברגר ז"ל, שהיה דמות חינוכית למופת. תקופת התיכון הייתה מבחינתי התקופה היפה ביותר בחיי.

זכות גדולה הייתה לי להיות בוגרת המחזור הראשון של התיכון. היינו שמונה בנות ושמונה בנים. למדנו בשתי כיתות לחוד ונפגשנו בהפסקות והמורים היו אנשים טובים, ישרים ויראי שמיים.

יצאנו לטיולים בימי חורף יפים, למדנו בחצר והיו שביתות תלמידים. ברחנו לתל אביב והשארנו על דלת הכיתה פתק "כאן שביתה."

המנהל לקח אותנו לשיחה. (לא זכור לי למה שבתנו).

הייתי בוגרת המחזור הראשון של בר אילן. למדתי ספרות, אנגלית, צרפתית, יהדות, ערבית וכדומה. היינו כמה עשרות סטודנטים, משפחה אחת גדולה ביניהם סבא ברוך ז"ל שלמד כימיה ופיזיקה. אחרי שנתיים של היכרות התחתנו, וקיבלנו תואר ראשון ועברנו לחיפה שם למד סבא בטכניון וקיבל תואר שני. שם נולד דוד בכורינו. ברוך, בעלי, היה ניצול שואה שגורש לקפריסין באוניית מעפילים, ועלה ארצה בשנת 1948 עם קום המדינה.

כל השנים גרנו בבני ברק וגידלנו שם את ילדינו.

בינתיים סבא ברוך סיים את הדוקטורט במכון וייצמן בהדרכתו של פרופסור אהרון קציר הי"ד. נסענו פעמים אחדות לארה"ב שם השתלב סבא בנושא התפלת מי ים, אך הוא לא זכה לראות ברכה בעמלו כי ניפטר בבוסטון בשנת 1988.

בינתיים נוספו עוד שלוש אחיות לדוד. כולנו התחנכנו במוסדות דתיים ובראשם אוניברסיטת בר אילן וכיום בעולם ההיי-תק, תקשורת ובשוק ההון. לכולם משפחות, ילדים, נכדים שהם בעצם נינים שלי. כיום אני גמלאית, ונהנית מתחביבים כגון: משחק, כתיבה וכדומה.

חשוב לספר שאיבדנו בשואה משפחה גדולה. הוריי היקרים כאבו את האובדן כל חייהם. אני גאה להיות בת למשפחה ציונית שהגשימה את החלום הציוני במו-ידיה. כל הדורות שקדמו חיו בגולה הדווּיה והתפללו "ותחזינה עינינו בשובך לציון…" ואילו אנחנו זכינו לשוב לציון.

אי אפשר שלא לדבר על הזכות הגדולה להיות סבתא לנכדים נפלאים, כולם מוכשרים, ישרי דרך ההולכים בדרכי אבות, דור ההמשך השומר על הגחלת היהודית שלא תכבה לדורי דורות.

סבתאות היא גם זכות וגם עיסוק. הרבה שעות איכות אני מבלה עם נכדיי, וברגע זה אני פורשת לפניי מיה את תולדות חיי וחיי משפחתי. למען האמת, גם ספר בן- 300 עמודים לא יספיק כדי לספר את הסיפור שלי ושל משפחתי, אך אני נחושה לספר לכולם עד כלות כוחי.

 העשרה

בני ברק – העיר נוסדה ב-1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין מחברת "בית ונחלה" שבראשותה עמד יצחק גרשטנקורן, על אדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (ויקיפדיה)

תשע"ה 2015

תכנית הקשר הרב דורי

מילון

גליציה
חבל ארץ במזרח ובמרכז אירופה מצפון להרי הקרפטים הנחלק כיום בין אוקראינה לפולין.

ציטוטים

”הייתי בוגרת המחזור הראשון של בר אילן.“

הקשר הרב דורי