מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1940 בתל אביב, התחתנתי בשנת 1963 עם אליעזר ויש לנו 3 ילדים ו-6 נכדים.

משפחה

דודי היה קבלן ובנה לנו בית גדול ,עם אמבטיה שלא לכל אחד היה וגינה עם עץ תאנים שהרבה פעמים היינו אוכלים מפריו, סבתא שלי ימימה גרה סמוך אלינו היא גדלה עזים וכל בוקר שתינו חלב טרי ובריא.

למרות שהינו 7 אחים הסתדרנו יפה מאוד, אחד עזר לשני, אחד גידל את השני ,האחים והאחיות דאגו שאנחנו נכין את השיעורים, נסדר את הבית כשהורי עובדו היינו מטפלים אחד בשני, כך זה יתנהל היינו משפחה מאוחדת עם הרבה דודים ברגע שההורים היו פנויים מהעבודה הם היו מתעסקים בנו וברגע שהם לא היו משגיחים עלינו היינו הולכים לשחק בחוץ אבל היו שעות שהיו אומרים לנו להפסיק ולעזור ,כמעט ולא היו וויכוחים ,מפתיע איך היינו כל כך הרבה נפשות ואני לא זוכרת ריבים וצעקות.

המצב הכלכלי בבית לא היה כל כך גרוע ,אבי עבד בסולל בונה בתור נגר ואמי טיפלה בילד לא היו לנו צעצועים,הייתה לי חברה שהייתה לה אפשרות לראות הרבה סרטים ותמיד רצתה שנלך ביחד אז הייתי מבקשת מאמי כמה גרושים לראות סרט עם החברה אבל רוב הפעמים היא לא נתנה אז היו כמה פעמים שהחברה הייתה משלמת עליי.

העברתי את הזמן בללמד את עצמי דברים , הייתה לי אפשרות לחקות כל מיני דברים לראות אותם ולעשות אותם בעצמי למשל הייתה ילדה שאמה הייתה תופרת לה דברים כל כך יפים תמיד הסתכלתי ולי לא היה משהו שיתפור אז הייתי לוקחת בד ותופרת לעצמי גם אבא שלי היה נגר אז התמצאתי בכול מיני דברים טכניים.

מלחמה

שהבריטים היו בארץ היינו רואים אותם עם הכובעים האדומים שקראנו להם כלניות, היינו רודפים ,רצים אחריהם ,הרבה פעמים הם היו עושים חיפושים של כול מיני כתבות ועיתונים אצלנו בבית.

בתקופה זאת היו מחתרות:

אצ״ל ולח"י אחותי חנה התגייסה ללח"י והיו לה כל מיני מודעות שהייתה שולחת למשפחה, אבי היה מאוד לחוץ שיתפסו את זה לכן החביא את המודעות בגג . כל בוקר שהינו שומעים צלצול פעמון ידענו שאגיע איש הנפט או איש הקרח .את האוכל, היינו קונים בתלושים ואם היינו רוצים משהו מתוק היינו קונים לדר שהיה עשוי משמיש

לימודים, חברה ומשחקים

בכיתה א ו-ב למדתי בבית ספר ביאליק שהיה רחוק מאוד מביתי ,הורי נתנו לי כסף לאוטובוס אבל בזבזתי אותו על ממתקים והלכתי לבית ספר ברגל , אחר כך הקימו בית ספר בשכונה בו למדנו בכיתה של כ-30 ילדים עם מורה ושמו שמואל נהנתי כל כך מהשיעור תנ"ך שלו שעד היום אני זוכרת פסוקים שהוא דיבר עליהם . החברה בכיתה הייתה מגוונת מהרבה תרבות שונות, אחרי הלימודים שיחקנו במשחקים קבוצתיים, שיחקנו בחוץ בכדור מבד מי שלא תופס יוצא , בהקפות ובמחבואים וגם היה לנו איזה עץ באחד החצרות שבנינו בו בית עץ והיינו יושבים שם ומספרים סיפורים כל אחד היה ֿֿֿֿמביא איזה ממתק , הרחוב היה צוהל מילדים, משמחה וממשחקים .

שהגיע לשכונה עידית חברתי מהשואה היא למדה אותי משחקים חדשים, הביא וסיפרה לי דברים על כול המסעות התרבות והחפצים השונים מכול המקומות עד הגעתה ארצה. בגיל 14 נסעתי לקיבוץ ״כפר גלעדי״ ולמדתי שם במשך שנה, התחלתי ללמוד בבית ספר עירוני י"א ביום עבדתי בחנות צעצועים ובערב למדתי

בגיל 17 קיבלתי צו גיוס והתגיסתי לצבא בתור פקידה תכנית, אחרי הצבא עבדתי בסולל בונה והיו שם חילופי סטודנטים הגיע משהו מהולנד שמאוד התלהב ואהב אותי הוא הציע לי נישואין אבל לא הסכמתי בגלל שהוא גוי ואני ממשפחה דתית.

הזוית האישית

אסתר ולירן: היה מאוד מעניין למדנו דברים חדשים אחת על השניה והיינו פתוחות אחת לשניה וחיזקנו את הקשר.