מאגר סיפורי מורשת

האתגר לחזור אחורה בשנים, סחף אותי למחוזות רחוקים. הורי נולדו בפולין והגיעו לגרמניה בשנת 1918. היינו שלושה אחים: שרה, משה ואני יהודה. נולדתי ב – 9 באוקטובר 1926 בגרמניה בעיר דיסבורג. לארץ עלינו בחודש נובמבר 1932.

כאן בארץ חיכו לנו משפחת אבי שעלתה לפנינו בשנת 1923 זאת ראוי לדעת, שבזמן השלטון הבריטי נדרש סרטיפיקט (רישיון עלייה) כדי להיכנס לארץ. סבי פנה אפוא, למוסדות השלטון הבריטי ואחרי טרחה רבה השיג לנו סרטיפיקט ( כבעלי יכולת כלכלית). אחותי ואחי הבוגרים ממני, שלמדו בגרמניה עברית, נקלטו בארץ בקלות בבתי הספר. אך אני, שלא דברתי עברית, היה לי קשה מאוד בימים הראשונים. הכנסתי לכתה א' בבית הספר תחכמוני בנובמבר כשהשנה כבר הייתה בעיצומה.

באותה תקופה, בשנת 1933 פקד אותנו אסון, אחותי הבכורה נפטרה בגיל 13 ממחלת הדיפטריה. מצב הרפואה בארץ היה עדיין בחיתוליו והרופאים לא מצאו דרך להתגבר על מחלה זו. זמן קצר לאחר הגיענו לארץ פתחו הורי מסעדה. בתקופה זו היה בארץ פרוספריטי וניתן לומר שבזכות המסעדה מצבה הכלכלי של משפחתי היה טוב הם התקיימו בכבוד. אולם העבודה במסעדה גזלה מהורי את מרבית זמנם, והם עבדו מן הבוקר עד חצות. ההורים לא מצאו זמן לעזור לנו בלימודים, הם גם לא שלטו היטב בשפה העברית. אנחנו, הילדים היינו צריכים להסתדר בכוחות עצמנו, נשלחתי עם אחי לפנימייה ברמת גן עד שנת 1935. ואז הייתי שנה בביה"ס הלפרין. עם פרוץ המרד הערבי, עברתי לגימנסיה הרצליה למכינה ד'.

גימנסיה הרצליה

בגימנסיה המבנים היו מחולקים ל – 2 חלקים, הצפוני הפונה לרחוב אחוזת בית, היה מיועד לתלמידים הצעירים מכיתה א' עד כיתה ד' ומעבר לכביש בצד הדרומי, המבנה המרכזי של הגימנסיה בו למדו הכיתות הגבוהות. היה שם גם מגרש לטניס במבנה העליון מגרש כדוריד וכדורסל ובמפלס הביניים צריף הצופים והנגרייה. במפלס התחתון שגבל עם "אחוזת בית" היה מגרש משחקים. לא היה לי קל להשתלב במקום החדש בכיתה ד'. זו הייתה כיתה מונוליתית שהיה בה מלך הכיתה, אני הייתי ספורטאי בעל מבנה גוף גבוה וחזק והיוויתי איום ממשי למלך הכיתה, למזלי הרב, דני שלוש, ממשפחות מייסדי תל אביב קיבל אותי בחיבה והתחלקנו בהנהגת הכיתה.

המצב הביטחוני באותו זמן היה קשה ומאיים לאור המאורעות של המרד הערבי בשנת 1936. הגימנסיה הייתה בשבילי יותר מבית, אני שומר עדיין על קשר עם חברים מאותה תקופה כמו: יעקב לאלו, אליעזר שבימרן, מוטי פרידמן (כולם ממשפחות הראשונות ממייסדי ת"א). את מירב זמני החופשי ביליתי במתחם הגימנסיה. את שיעורי הבית הייתי מכין במסעדה. השתתפתי בחוג לנגרות, המורה היה יוסי פון, ובחוג בכריכיה, בנוסף לשיעורים שלנו המורה היה מושינזון, שהיה ממייסדי הגימנסיה, הוא לימד בזמנו צרפתית ועם הזמן עבר לכריכיה ופנה את מקומו למורים חדשים וצעירים ממנו.

 מאלבום התמונות של יהודה שמיר

כספורטאי מוכשר, שיחקתי מחניים, כדוריד, כדורסל, אתלטיקה קלה, בעידוד ובהדרכת המורים: נשרי ואריה אתרמן ושיק. אתרמן צרף אותי למכבי צפון. נשלחתי לתחרויות אתלטיקה ובייחוד הדיפת כדור ברזל ודיסקוס. באליפות בתי הספר התיכוניים, זכיתי במקום הראשון בהדיפת כדור ברזל ומקום שלישי בתחרויות הארציות.

שיחקתי בקבוצה הבוגרת של מכבי צפון בכדוריד ובנבחרת הגימנסיה בכדורסל ובכדוריד. את רוב זמני ומרצי השקעתי בספורט ובגדנ"ע, ניגנתי בתזמורת הגימנסיה כמתופף בתוף הגדול. כל בוקר פתחנו בהתעמלות בוקר בעזרת נגינת התזמורת. כך שעסקתי בפעילות חברתית, ספורט ותיפוף ולא השקעתי מספיק בלימודים.

גרתי בשכונת השרון בה הייתה גינה יפיפייה, חברי שגרו בסביבה הם: אליעזר עמיתי, מרדכי חוץ, יוסי וגבי אלגור. אליעזר היה מבוגר ממני בשנה או יותר היה חבר בהגנה שנתיים לפני היו ימים שהוא יצא לפעילות והתאחר לחזור הביתה, כשאמו באה לחפש אותו אצלי, אני חיפיתי עליו וסיפרתי לה שהוא הלך לטייל עם בנות……

בשנת 1936 ( בזמן המאורעות – הידועים כמרד הערבי) נרשמתי למכינה בגימנסיה הרצליה. חברי ללימודים היו ממשפחות ידועות ואמידות משכונת עזריאלי שבתל אביב כגון: אמזלק, שלוש, ציזלינג, לאלו, קראסו, רקנאטי ועוד. היינו כמשפחה אחת, לא הרגשנו שום הבדל בין המעמדות שהתלמידים השתייכו אליהם. המצב הכלכלי  בבית לא השפיע על הקשר החברתי, התארחנו ואכלנו זה אצל זה, עזרנו בכל הזדמנות ובילינו ביחד.

הייתי אלוף הגדנ"ע בזריקת רימון ואלוף בתי הספר בהדיפת כדור ברזל. מכיתה י' הצטרפנו לגדנ"ע. התאמנו בשדאות ואימון גופני, קרב מגע, – קפא"פ. בכיתה יא', התגייסנו להגנה ושירתנו בגדנ"ע. בכיתה יב' עברנו לחי"ש (חיל שדה) והתחלנו להתאמן בנשק קל. לקחנו חלק בפעולות ההגנה, השתתפנו ב"ליל וינגיט", תקיפת בסיס המשטרה הבריטית בשרונה.

הילדים והנכדים "סבלו וסובלים" ממני כי אני מחייב אותם ללמוד איתי את מורשת ה"הגנה".

ניתן לקרוא את סיפורו המלא של יהודה שמיר בספר תיעוד תכנית הקשר הרב דורי " ממעיין חיינו" שיצא לאור בשנת תשס"ח, 2008

הזוית האישית

יהודה השתתף בתכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה במרכז ידיד, במכללת תלפיות בתל אביב בשנת 2008, בהובלתו של המורה דוד וצלר. סיפורי התיעוד של משתתפי התכנית פורסמו בספר " ממעיין חיינו" שחולק למשתתפים במפגש הסיום החגיגי

יהודה שמיר והראל בתכנית הקשר הרב דורי

יהודה שמיר והראל וייס בתכנית הקשר הרב דורי – 2008, מתעדים סיפור