מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה קרפובסקי, נולדתי בתל -אביב בשנת 1939 בבית חולים "הדסה" בתל אביב להוריי, אדית ויצחק רוזנר. אימא שלי נולדה בגרמניה, היא עלתה בגיל 18 לישראל והחלה ללמוד בבית ספר חקלאי בנהלל. אבי נולד באוסטריה ועלה לארץ. הוריי הכירו והתחתנו גם בתל-אביב.

הוריי אדית ויצחק רוזנר

אימא שלי הייתה עקרת בית ואבא שלי עבד בתור טייח. לימים, אבי יצחק היה הראשון שפתח עסק לאיסוף פסולת נייר באותם ימים, והוא הצליח מאוד ועשה חיל בתחום העיסוק שלו שהיה פחות מוכר בארץ. אמי אדית הייתה אישה חרוצה וחזקה, הייתה לה אישיות מיוחדת, היא הייתה טובת לב וחכמה, בעלת יכולת להקשיב ולהבין את הזולת והייתה אהובה על כולם. שתי בנותיי בחרו להוסיף לבנותיהן את שמה לאות כבוד וזיכרון.

אדית, הוא גם השם השני של מיכאלה, נכדתי שאתה השתתפתי בתכנית "הקשר הרב דורי".

נכדתי מיכאלה אדית ואני

בתקופת מלחמת העצמאות הייתי ילדה בת 9 ואחי אריה היה בן שנתיים.

אני בכיכר דיזינגוף

הלימודים במהלך המלחמה בבית הספר לא התקיימו. למדתי בבית הספר היסודי "הכרמל". אהבתי לשחק שם עם חבריי במשחקים: חמש אבנים, קפיצה על חבל ומחבואים. אהבתי ללמוד מוסיקה, מלאכת יד ובמסגרת הלימודים למדנו תזונה ובישול. מי שרצה יכול היה להישאר בבית ספר לאכול ארוחת צהריים שהילדים הכינו לפי תורנות, הייתה זו הייתה חוויה בפני עצמה. היום נכדתי, אור ברנד, היא מורה המלמדת באותו בית ספר בו למדתי את תחום המדעים וזוהי סגירת מעגל נפלאה עבורי.

אנחנו, הילדים שיחקנו בכיכר מסריק, זו הייתה אחת הגינות היפות בתל-אביב. אני, הוריי ואחי הקטן גרנו בדירת קטנה בקומה שלישית, השפה בבית הייתה גרמנית ורק בגן למדתי עברית.

אמי אבי ואני בבר המצווה של אחי, אריה רוזנר

החיים היו שונים, המשפחות שהתגוררו בבניין התנהלו באווירה של שיתוף, המטבח היה משותף עם השכנים גם המקלחת ושירותים, הייתה חברות וערבות הדדית במצבים של קושי.

בתקופת מלחמות, כשהיו אזעקות, ירדנו לדירה של השכנים בקומה הראשונה. בוקר אחד, נשמעה עוד אזעקה וירדנו מהר לשכנים. אני זוכרת שאבי לא אהב לרדת למטה לשכנים בזמן האזעקות, אבל באותו היום במקרה הוא היה בעבודה. זכור לי הבוקר הזה במיוחד, כי פתאום נשמע פיצוץ אדיר וכל הבניין רעד, המשכנו להמתין בדאגה בבית של השכנים עד שנבין מה קרה, לאחר זמן רב כשעלינו לדירה שלנו ראינו רק הרס… הכל היה שבור ומרוסק. מה שאני זוכרת היה ההלם של הוריי, שלא ידעו מה לעשות ואיך להתחיל לבנות את הכל מחדש. החוויה הזאת מלווה אותי תמיד בכל חיי ואני מקווה שאף ילד לא ירגיש מה שאני הרגשתי באותו הזמן.

אני זוכרת תקופה בה הפערים הכלכליים היו קיימים כבר אז, אבל כילדה לא הרגשתי זאת והיחס היה שווה לכולם, כולם למדו יחד בבית הספר וקיימו קשרי חברות יפים. למדתי בגימנסיה הרצליה במגמה ספרותית. לאחר מכן, שירתי בצבא בחיל האוויר ביחידת רדאר. לאחר הצבא למדתי בסמינר קיבוצים.

אבא של בעלי, חיים קרפובסקי היה מהנדס העיר ראשון לציון ואחר כך ברמת השרון, נכדי נקרא על שמו.

היום אני לומדת ב"מכון אבשלום" לימודי ארץ ישראל, היסטוריה, יהדות ועל מדינת ישראל. מתקופת הרצל כולל כל מלחמות ישראל. ההיסטוריה של בית ראשון ושני, בית המקדש שהקים המלך שלמה ובית המקדש השני, שהקימו החוזרים מגלות בבל והרחיב אותו הורדוס עד שהרומאים הרסו את בית המקדש. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים ומעניינים.

אני נפגשת עם הנכדים הנפלאים שלי מדי שבוע אנחנו מבלים יחד, אנו משוחחים ושומרים על קשר קרוב ואוהב, אנחנו יוצאים לטיולים משותפים בארץ ובעולם ואוהבים לגלות ולחקור מקומות חדשים.

בני המשפחה בטיול לטנזניה

הזוית האישית

מיכאלה: היה לי מאוד כיף במפגשי התכנית ולמדתי המון סיפורים על הילדות של סבתא שלי ועל ההורים שלה, עברתי חוויה מדהימה. הכרתי צד שלא ידעתי והכי חשוב – נפגשתי עם סבתא היקרה שלי בבית הספר המון ומאוד נהניתי.

אילנה: מאד אהבתי ונהניתי במפגשים שלנו, היה לי מאד חשוב להיות לבד עם מיכאלה ולהשמיע לה את הסיפורים שלי לשמוע את הסיפורים והחוויות של הסבים והסבתות על ילדותם ועל חייהם.