מאגר סיפורי מורשת

הקדמה

סבתי לאה מצד אימי ילידת 1943 טרם הקמת מדינת ישראל גדלה והתחנכה בשכונת "בלינסון" ליד כפר "סירקין".

בת בכורה לאמא מרים אוליבר שעלתה בעלייה בלתי לגאלית באוניה פטרייה {מולדת} בשנת 1938. האוניה פוצצה על ידי הבריטים וסבתא היתה במחנה מעצר בקפריסין. לאחר שלושה חודשים הועברה למחנה מעצר בעתלית [היום יש במקום מוזאון העפלה].

ובת בכורה לצלי בן עזר שנולד בירושלים והצטרף לארגון הגנה [ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה. "ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ.]

סבתי לאה גדלה בסביבה כפרית עם חצר גדולה שבה היו הרבה עצי פרי וגפן. החיים היו צנועים. ללא טלוויזה וטלפון. בשעות הפנאי בילתה בטבע עם חברות במשחקים: תופסת, דג מלוח, קלאס, ים יבשה, חמש אבנים, משחקי קופסא ועוד….

בשבתות סבתי לאה היתה הולכת לשדות ובתקופת הפריחה חוזרת הביתה עם צרור ענק של כלניות, רקפות ונרקיסים.

במסגרת הקשר הרב דורי אני גל בר זאב נכדתה של לאה ויורם ובת למיכל ויריב, רוצה לספר על הסיפור של סבתי לאה בית הספר, המשחקים, הקשר לטבע ועוד…

ילדות מוקדמת סבתא גדלה עם שתי אחיותיה ואחיה בבית קטן בחצר גדולה. שלוש הבנות ישנו בחדר אחד. הן חלקו את חלומותיהן בבוקר ושמרו על אחיהן הקטן ובערב היו עושות נעים בגב עם נוצות של תרנגולת. בחצר המשק היו עצי פרי ,גפן היה לולי סוללה [כלובי סוללה הם כלובים המשמשים להחזקת תרנגולות מטילות בתעשיית ביצים, המהווים את הצורה הנפוצה ביותר] והיה שובך יונים. סבתא ואחיותיה לקחו חלק בעבודות הבית. אספו ביצים מהמסילה מלאו מים בגומות העצים ורק אחר כך יצאו לשחק עם חברים.

החיים בשנים אלו היו ללא מכוניות, טלפון וטלווזיה ולכן משחקים עם חברים היו העיסוק המרכזי אחר הצהריים שחקנו בתופסת, דג מלוח, 5 אבנים, משחקי קופסא  ועוד…

הכבישים באותה תקופה היו מקום בטוח. לא היו רמזורים כי בקושי היו מכוניות.

בשנות החמישים התחילו להגיע ניצולי שואה. היחס לניצולים היה יחס של אי קבלת העובדה שהלכו כצאן לטבח. ולא נלחמו ומרדו. ההבנה שלא יכלו לעשות דבר הגיעה מאוחר יותר. רק אחרי שהוכרז יום השואה התחלנו לקבל את הסיפורים ולהבין את גודל האובדן והסבל של הניצולים.

לא היו בבתים שואבי אבק, מכונות כביסה או מדיחי כלים ופעמיים בשנה לפני פסח וראש השנה היו מוצאים את השטיחים והמזרונים החוצה לחצר והיו מוצאים אבק עם חובט שטיחים.

בשבתות היינו יוצאים לשדות ולשטחים הפתוחים ובעונת הפריחה היינו קוטפים כלניות, נרקיסים ורקפות לא היה עדיין את החוק להגנת פרחים מוגנים [ביולי 1964 הגיש חבר הכנסת ס. יזהר הצעת חוק להגנת פרחי הבר. בסוף שנת 1964 נחקק חוק ערכי הטבע המוגנים, שנועד להציל את פרחי הבר, והמבצע לאכיפתו נחל הצלחה רבה.]

סבתי סיימה את בית הספר העממי בכפר "סירקין" המרחק היה למעלה מ-1 ק"מ ולכן הדרך לבית הספר ארכה זמן רב כי שחקו ודברו כל הדרך.

האירוע הזכור ביותר לסבתי היה ביום העצמאות שבו מטוס שטס מעל חצר בית הספר וזרק שקיות ממתקים. הילדים רצו בחצר כשכל ילד מנסה לתפוס כמה שיותר שקיות.

את החלב היתה סבתי מביאה מחצר משק בשכונה שבשטחה הייתה רפת. את שאר המצרכים קנו בצרכנייה בדרך כלל חצי לחם שחור. קנו מעט כי לא היו מקררים . התנאים  בחיים היום יומיים גרמו לכך שהמשפחה הייתה שעות רבות ביחד. בארוחת ערב ישבו סביב שולחן ואכלו סלט חביתה לחם וגבינה. לא היו לא פיצה, סושי או אוכל סיני סביב השולחן דיברו על חוויות היום ועל הנס הגדול שיש לנו מדינה וכמה חשוב שנשמור עליה.

ההורים שתפו אותנו בקשיים שלהם והיה ברור שעזרה שלנו היית נחוצה.

בילדות המוקדמת אמא של סבתי הייתה עקרת בית אך לאחר שהמשפחה גדלה היה צורך בהכנסה נוספת ואז האחריות התחלקה בין האחים.

סבתא אהבה לקרוא ספרים ואך עדיין מצאה זמן ללכת לתנועת הנוער העובד. בפעולות כללו משחקי חברה ושיחות על נושאים חברתיים צדק, חריצות ויושר היו ערכים שניסינו ליישמן. במוצאי שבת היו נערכים לריקודי עם. ריקודי מעגל וגם ריקודי זוגות ואילו היו הרומנים הראשונים של סבתי.

בליל הסדר היו חוגגים עם המשפחה המורחבת ומכיוון שלא היו מכוניות פרטיות הדודים ומשפחותיהם היו מגעים ביום ליל הסדר ונשארים לישון עד ליום שלמחרת. בני הדודים שמחו עלזו ושיחקו במפגש שהזדמן להם

חתונה

בגיל 18 התחילה סבתי את לימודיה באוניברסיטה במחלקה למתמטיקה פיזיקה בתור עתודאית. שנה לאחר מכן הגיע סבי לאוניברסיטה ופגש את סבתי במסיבה הוא הציע לה חברות.

בשנים אלו היה מקובל שכל סטודנט לומד לימודי יסוד שלא קשורים למקצעות שבחר הסטודנט. וכך מצאו עצמם סבי וסבתי לומדים את רזי הנצרות והברית החדשה. לאחר שנה של חברות החליטו למסד את הקשר ולהתחתן.  החתונה הייתה צנועה כמו החיים במדינה.

הם עזבו את ירושלים ועברו לפתח תקווה ושם החלו בעבודתם. סבתי עבדה כמורה למתמטיקה בכתות י"א-י"ב וסבא היה מנהל פנימיה של איחוד והקיבוצים ובמשך 10 שנים נולדו להם 3 ילדים.

תמונה משפחתית שצולמה לכבוד יום הולדת 80 לסבא יורם. בתמונה מופיעים סבתא לאה, סבא יורם

והנכדים: מאיה, אורי, עומרי, נועה וגל.

הזוית האישית

סבתא לאה: הקשר הבין דורי יאפשר לי לחוות חוויה של פגישות בארבע עיניים עם נכדתי גל נושא שיחתנו היה סיפור משפחת הורי ופכים קטנים וחשובים בארץ ישראל מדינה שאך נולדה עם קשיים צנע וקליטת עלייה איך נראו החיים בבית הפגישות גרמו לחיזוק הקשר עם גל נכדתי האהובה שהייתה אחראית על ההקלדה וההעמדה של התוכן והעיקר היה לי נעים להיפגש עם גל ושתינו למדנו כל אחת על השנייה.

גל: היה לי כיף עם סבתא לגלות עליה ועל משפחתנו. למדתי כיצד הם הכירו. בעיקר חוויתי חוויה שלא כל אחד חווה.