ילדות בשכונת שיח' מוניס
בית ומשפחה
נולדתי במאי 1947 בבית סוהר בהונגריה לאחר שהוריי נתפסו כשניסו לחצות גבול מרומניה להונגריה בדרכם לעלות לארץ ישראל. סיפורים הזכורים לי הם שהייתה להם ילדות יפה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. כשנכנסו הגרמנים לרומניה נלקחו הגברים למחנות עבודה ובניהם אבי וסבי. כשהרוסים נכנסו לרומניה הם שוחררו מהמחנות וחזרו לביתם בבוקרשט.
בסיום המלחמה המטרה הייתה לעלות בכל מחיר לישראל. בשלב מסוים בדרכם לארץ, אבי גויס לליווי קבוצות ניצולי שואה שהתאספו במחנות עקורים באיטליה והעלו אותם לספינות שהביאו אותם לארץ. למרבה הצער, הספינה נתפסה על ידי הבריטים בכניסה לארץ והם נשלחו למחנות בקפריסין ושוחררו לאחר שנה וחצי, בהגיעו לארץ, אבי פרסם בעיתון שהוא מחפש את אמי. דודי ראה את המודעה וכך אבי מצא אותנו.
גדלתי בשייח מוניס. זכורה לי תקופת ילדות מאושרת, האוכלוסייה הייתה מורכבת מעולים חדשים שהגיעו מהתפוצות. ניצולי שואה מאירופה, עולים מעיראק, תימן, ועוד. ברחוב שמענו בליל של שפות כך שמכל שפה ידענו כמה מילים, ונחשפנו לתרבויות שונות, מאכלים ומוזיקה.זכורה לי סובלנות, אמפתיה ועזרה הדדית, שכנות נהדרת, וכולנו היינו כמשפחה אחת מאוחדת.השפה שדוברה בביתי הייתה רומנית.
הבית שגדלתי בו נקרא הבית הירוק. דירתנו הייתה בקומה העליונה.
מילון
שייח' מוניסהיה כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר נהרסו ברובם ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר משכונות עבר הירקון.
ציטוטים
”זכורה לי תקופת ילדות מאושרת, האוכלוסייה הייתה מורכבת מעולים חדשים שהגיעו מהתפוצות. “