מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בשכונת חליסה בחיפה

סבתא ריקי ועמית
שכונת חליסה- גשר ואדי רושמיה
ילדה קטנה שעדיין לא יודעת שיש מלחמות

השנה היא שנת 1956. אני, ילדה קטנה הייתי כבת שש בכיתה א' בבית ספר "צפרירים" בחיפה בשכונת חליסה. שכונת חליסה הייתה שכונה מעורבת של יהודים וערבים.
השכונה חולקה לשניים: בחלק התחתון שברובו היה רכוש נטוש. משנת 1948 גרו שם כל חבריי מבית הספר, בעיקר תושבים יהודים. בחלק העליון במעלה ההר גרו משפחות הערבים הנוצריים והמוסלמים.
יחסי שכנות טובה נרקמו בין התושבים. רחוב  הגיבורים בשכונה  הוא כביש ראשי שמחבר את שכונת הדר עם הקריות, רחוב סואן מאוד, בזמנו לא היו רמזורים רק מעברי חציה. כדי להגיע לבית הספר נדרשנו לחצות כביש סואן מאוד וכמובן שנדרשה עזרת מבוגרים.
עד מלחמת העצמאות הייתה חליסה שכונה ערבית כמעט הומוגנית, שהתפתחה בעיקר סביב רחוב גוש עציון של ימינו (אז רחוב אחמד שאוקי). בקצה העליון של השכונה הוקם מסגד. בשנות ה-20 היא הורחבה מזרחה, על צלע ההר, ברחובות שנקראו תל-עמל ואוכלסו על ידי יהודים. אז גם נבנה גשר רושמיה המסוגנן, שהיה לאחד מנתיבי התחבורה העיקריים של חיפה.
בשכונה התחולל אחד הקרבות המכריעים ביותר שניטשו במלחמת העצמאות, ברחוב הראשי, אז רחוב צלאח א-דין והיום רחוב הגיבורים. כוחות ההגנה כבשו באפריל 1948 את בית "איחוד השכונות הערביות", הנקרא גם "בית ועד השכונות הערביות המזרחיות", שחלש על גשר רושמיה בצומת הרחובות הגיבורים וגוש עציון, וזאת בשל חשיבותו כעורק תנועה יחיד מהדר, שבה התרכזו הכוחות העבריים של חיפה, מזרחה אל הגליל והעמקים – כדי למנוע מהערבים לחסום את הגשר.
רוב תושבי חליסה ברחו, כחלק מעזיבת ערביי חיפה את העיר, ואלה שנשארו, והסתתרו בבתים אחרים, הוגדרו כ"נפקדים". בתי השכונה נמסרו לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים וממנו הועברו לרשות הפיתוח. החברה המשכנת "עמידר" שניהלה את הנכסים עבור רשות הפיתוח, שיכנה בהם עולים שהגיעו לארץ מאירופה לאחר השואה, בעיקר עולים דתיים, ויוצאי "בתי עולים" ומעברות, בעיקר מקרב יוצאי עיראק. מאוחר יותר, בנתה עמידר שיכונים שבהם אוכלסו מפוני מעברות ועולים מצפון אפריקה. בשכונה הוקמו בתי ספר: ממלכתי "צפרירים", "בית יעקב", "אמונה", תלמוד תורה וגני ילדים וכן בתי כנסת." ( ויקיפדיה)
יום אחד בצהריים ברצותי לחצות את הכביש הביתה חזרה מבית הספר בעזרת אמא של חנה, ילדה מכיתתי, ראיתי שהיו הרבה מאוד חיילים שמבקשים הסעה. שאלתי אותה למה יש כל כך הרבה חיילים?
התשובה שקבלתי הייתה " הם נוסעים למסיבה".
בזמנו מבוגרים לא שיתפו  את הילדים במאורעות הזמן. אבל בלילה אני זוכרת, את אבא שלי מגיף את החלונות עם שמיכות  וקורות עץ ומחשיך את הבית. אז לא היו צפירות אזעקה שהודיעו על מלחמה. התושבים צעקו
בלילות "לכבות את האור ולסגור את החלונות".
כך הבנתי שזה מקרה חירום – מה שנקרא מלחמה .אז לא היו מקלטים ונשארנו בבית בחלונות סגורים. המבוגרים בהפוגות יצאו לרחוב ושוחחו בניהם על המצב.
לימים ידעתי-שזו הייתה תקופת מלחמת קדש.
מלחמת סיני , ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר". בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים." ( ויקיפדיה).

מילון

רכוש נטוש
בית לשעבר של ערבים שברחו כאשר היהודים הגיעו.

שכונת חליסה
חליסה היא שכונה בחיפה התחתית, ממזרח לעיר התחתית. משויכת לרובע נווה שאנן שמדרום לה. השכונה יושבת בסמוך לוואדי רושמיה (נחל גיבורים), המפריד בינה לבין הדר הכרמל ממערב, כאשר בצפון-מערב היא גובלת בוואדי סאליב.

ציטוטים

”"התושבים צעקו בלילות לכבות את האור ולסגור את החלונות"“

הקשר הרב דורי