מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בטי רון, עליתי לארץ בשנת 1967 בשבעה פברואר בגיל 25. ההורים שלי ואני, הגענו מארצות הברית לבקר את אח שלי- בוב.

בוב היה בארץ כבר שנתיים לפני שבאנו, הוא אימן כדורסל בקבוצת הפועל גן שמואל. במהלך שלושת השבועות שהיינו ירד גשם כמעט כל יום, לא היינו ערוכים למזג האוויר וכל הזמן סבלנו מהקור. ההורים שלי טסו הביתה אחרי שלושה שבועות ואני החלטתי להישאר בישראל מכיוון, שכבר היה מאוחר להמשיך את הסמסטר באוניברסיטה לקראת סיום לימודי התואר שני בספרדית.

בקיבוץ התחלתי לעבוד בבית חרושת למיץ בגן שמואל, ואחר כך נכנסתי לאולפן לעברית בגן שמואל וכעבור מעט זמן פרצה מלחמת ששת הימים. היינו יחסית קרוב לגבול ושמענו כל הזמן הפצצות. אני זוכרת שרק התחלתי את האולפן, וחפרנו שוחות ליד הקיבוץ למקרה שיהיו הפצצות לידינו, זו הייתה הפעם הראשונה שלי שנחשפתי למלחמה והאמת אפילו פחדתי. האנשים בקיבוץ היו מאוד נחמדים אלי ועזרו לי ומאוד מהר התחלתי להרגיש פחות במתח.

בחודש יוני (11.6) אחרי שהמלחמה הסתיימה, הפרחים והעצים פרחו והכרתי את עוזי. עוזי היה עולה חדש שהגיע מארגנטינה והפכנו לזוג, לא היה לי בעיה לדבר אתו בספרדית. הייתי עוד כמה חודשים בקיבוץ והחלטנו שנהייה ביחד ונתחתן, אז אני נסעתי הביתה לארצות הברית כדי לסדר את העניינים שלי וכדי לשלוח את הדברים שלי לישראל.

אחרי כמה חודשים חזרתי שוב לישראל והתחלתי את החיים בקיבוץ גן שמואל, בשנה הראשונה אחרי שחזרתי מארצות הברית, עבדתי במטבח של המוסד (תיכון). שנה אחרי זה, התחלתי ללמד אנגלית. זה לא הייתה בעיה כי אני למדתי ללמד אנגלית וספרדית והמשכתי ללמד 40 שנה עם הפסקות קצרות לעבודות בקיבוץ.

אני רוצה להוסיף שחיים בקיבוץ ובישראל היו מאוד חדשים לי ופתחו לי הרבה דברים שלא הייתי ערה להם. אני גדלתי באזור שלא היו יהודים ובמשך הזמן שלי בישראל גיליתי עולם שהרגשתי מאוד שייכת אליו. בקיבוץ מצאתי חיי קהילה מאוד ענפים ושמחים. מצאתי חברות חדשות ומהר מאוד הצטרף בני הבכור למשפחה – גבריאל.

ילדות בארצות הברית

נולדתי בארצות הברית בעיר שיקגו, שנה אחרי שנולדתי אבא שלי גויס לצבא ארצות הברית, להילחם במלחמת העולם השנייה והוא שירת בצרפת במשך שנתיים, בזמן הזה אימא שלי, אני ואחי נסענו לחיות בטקסס כדי להיות עם המשפחה של אימא שלי. אני לא זוכרת הרבה מהזמן הזה אבל יש לנו מעט תמונות מהתקופה הזו.

כשהייתי בת שנתיים וחצי אבא שלי השתחרר מהצבא ואנחנו חזרנו לשיקגו. הדירה שגרנו הייתה קטנה כי גרנו ביחד עם ההורים של אבא שלי, אז ההורים שלי החליטו לחפש בית בשבילנו. הם מצאו בית בעיר קטנה, במרחק חצי שעה משיקגו והעיר הזאת היה כמו פארק אחד גדול, העיר נקראת רייברסייד. בעיר היו הרבה פארקים עם המון דשא גדול ושם בעצם גדלתי- רייברסייד. יש לי הרבה זיכרונות עם היופי של המקום, בתי ספר הנפלאים, עם חברים נפלאים ועל החופש הגדול. יכולתי לשחק בחוץ בלי דאגות ובלי גדרות. היינו רצים מאחורי הבתים ומשחקים בכל מיני משחקי חוץ עד שההורים קראו לנו לארוחת ערב.

אבא שלי קנה גי'פ מהצבא והוא היה נותן שיריקה וכל הילדים היו רצים אל הבית שלי לקבל סיבוב בג'יפ. כשאני חושבת על הילדות שלי ברייברסייד בימים ההם, עד שסיימתי תיכון –זאת הייתה ילדות מאוד נפלאה שהייתה לי.

ג'קט מקסיקני

סיפורו של חפץ 

כשהייתי בת חמש גרתי בשיקגו ברחוב ברטרם, בזמנו הייתה אופנה כזאת שכל הבנות בגיל חמש רצו ללבוש ג'קט מקסיקני. אימא שלי אהבה לתפור והיא הייתה טובה בזה. היא תפרה לי ג'קט יפה מבד עם הרבה ציורים יפים שהיא תפרה בעצמה עליו. במשך השנים אני שמרתי על הג'קט. שעלייתי לארץ הבאתי את הג'קט איתי ובמשך כל השנים זה היה בארון שלי. כשהנכדה שלי תמר ראתה את זה היא התלהבה ורצתה שאני אתן לה את זה ומאז הג'קט אצלה להמשך עוד דור.

הזוית האישית

תמר וסבתא בטי השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר רעות, עין שמר בשנת לימודים תשע"ט.