מאגר סיפורי מורשת

שמי פייביש גולדהירש, נולדתי בשנת 1945בעיר רדאוטי להוריי אסתר ודוד. רדאוטי היא עיר קטנה בצפון רומניה, באזור בשם בוקוויניה. בעיר חיו 25 אלף תושבים, מהם 14 אלף יהודים. בעיר הקטנה היו חמישה בתי כנסת. בעיר היינו קבוצה גדולה של ילדים יהודים באותו גיל. גדלנו ביחד וחגגנו את החגים היהודים בבתי הכנסת המפוזרים בעיר. הקמנו קבוצת כדורגל ושיחקנו נגד קבוצות אחרות של ילדים לא יהודים, אנחנו ניצחנו ברוב המשחקים.

בביתי שמרו על המסורת היהודית, אכלנו אוכל כשר, וחגגנו את החגים היהודיים כמו פסח, חנוכה ויום הכיפור. להיות יהודי במדינה קומוניסטית היה לא פשוט, כי אסור היה להיות דתי.

בית הכנסת בעיירה ברומניה

בזמן מלחמת העולם השנייה, לפני שנולדתי, המשפחה שלי נשלחה למחנה עבודה בטרנסניסטריה באוקראינה על ידי הממשלה הרומנית. ההורים שלי היו במחנה במשך שלוש שנים ושם נולדה אחותי רבקה. רוב בני המשפחה לא חזרו משם. הרבה יהודים נפטרו שם בגלל מחלות ורעב, אף אחד לא דאג לא לאוכל ולתרופות. התושבים בסביבה התייחסו ליהודים בצורה רעה מאוד. אחרי המלחמה בשנת 1945 חזרו הוריי לרומניה לעיר הולדתם. בין השנים 1963 – 1967 העיר התרוקנה מיהודים, הרוב עלו למדינת ישראל.

לא שמעתי בבית הרבה סיפורים על התקופה ההיא, וגם הוריי לא דיברו על זה ביניהם. בשנת 2010 ארגנתי אצלנו בבית במושב נווה מבטח פגישה של כל בני הדודים, חלק מהם היו כילדים במחנה בטרנסניסטריה ואז שמעתי את הדברים הנוראים שקרו שם.

בשנת 2018 נסעתי לכל המקומות באוקראינה, כדי לראות איפה ההורים היו בזמן המלחמה.

הזוית האישית

תומר: היה לי כיף ונהדר לראות אותך סבא ולכתוב את סיפור ילדותך. תמשיך להרגיש טוב ותישאר כמו שאתה, סבא אוהב וחם.