מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בראשית שנותי בארץ ישראל

גל סמי ורבקה טליאס
משפחת טרגן - המשפחה של רבקה

בשנת 1948 החליט ויטלי טרגן לעלות לארץ ישראל יחד עם אשתו בלינה ושתי בנותיו הקטנות רבקה בת השנתיים ורחל בת השישה חודשים. ההחלטה הייתה קשה אך אמיצה, כפי שסבא ויטלי תמיד אמר "לעולם לא תדע מה זו הרגשה של זרות עד אשר תגור במדינה לא שלך שבה אתה מרגיש לא רצוי. המשפחה הקטנה עלתה על אנייה ללא שם, ישנה ורעועה שיצאה מהנמל באיזמיר שבתורכיה.

הנסיעה הייתה קשה וארוכה אף ההתרגשות הייתה עצומה. האנייה הייתה מאוד צפופה בעולים חדשים אך כמעט ריקה מאוכל כסאות ודרגשי שינה.

הים היה סוער וההפלגה הייתה מאוד קשה. לבסוף הגיעה המשפחה העליזה לארץ היהודים – נמל חיפה. לאחר מיון וקליטה ראשונים נשלחה המשפחה לשכונת צריפים בחדרה. השכונה הייתה פשוטה וקטנה ללא חשמל. היה מאוד קר. לשכונה קראו מעברות חדרה.

לאחר שישה חודשים עברו בני המשפחה ליפו, לימים החלטה מצויינת של אבי המשפחה 

החיים ביפו
גם ביפו גרה המשפחה בבית ללא מים וחשמל ותשתיות של רחובות ומבני ציבור אך המעבר למרכז הארץ היטיב עם כולם. בהמשך ולאחר שהתמקמו בעיר עברו בני המשפחה למעברה בשם סכנה

דרוויש, על גבול יפו בת ים, שם גרו חמש שנים. המיקום היה טוב ומרכזי, השכנים נעימים אך הצריפים קשים למגורים. לגור בצריף מפח זה עסק לא פשוט. כשחם , חם אף יותר בתך הצריף וכשקר , קפוא בתך הצריף אך המאפיין החזק ביותר במגורי הצריפים הוא רעש הגשם. נסו לדמיין גשם דופק בחוזקה על פחי מתכת. שיחה לא הייתה אפשרים ונזילות היו לרב.

במעברת סכנה דרוויש מלאו לריבקה שש שנים וכמו כל הילדים בסביבה גם היא החלה לפקוד את ספסל הלימודים. את השעורים הקפידה ריבקה לעשות יום יום לאור מנורת הנפט החמימה ולימים גם אחותה רחל הצטרפה לחגיגה. הימים עברו המשפחה חיה לה מיום ליום עד שביום גשם סוער במיוחד עפה תקרת הצריף למרחקים. אב המישפחה ויטלי לא ניבהל, יצא לחפש את התיקרה וקשר אותה חזרה עם חבלים חזקים. תקרית התיקרה הזכירה למשפחה שצריכים לעשות מה שאפשר כדי לעבור לדירה רגילה. זו המטרה המרכזית של המשפחה.

תמונה 1

לא הכל היה קשה ואפור במגורים בצריף הפח. ליד הצריף היה פרדס תפוזים שם היו הילדים קוטפים תפוזים. המשפחה גידלה כבשים והילדים בילו ונהנו במרעה סביב הכבשים והירק. עם הזמן הפכו הילדים לצברים אמיתיים כשם משחקים משחקי בקלאס, חבל, תופסת וחמישה אבנים כמו כל צעירי ישראל באותה תקופה.

בשנה השישית הנס קרה והמשפחה הועברה לדירה אמיתית בשיכון יפו ד'. הילדות גדלו ואח נוסף הצטרף למשפחה בשם יוסי.

הבת הגדולה רבקה גדלה והפכה לנערה יפיפייה. באותם ימים הרבו צעירי יפו לבלות במועדוני נוער בעיר העתיקה שם פגשה רבקה את חתנה לעתיד , מנחם טליאס. מנחם כמו רבקה גם הוא עלה לישראל עם משפחתו מאיזמיר בגיל קצת יותר מבוגר וכמו הרבה מיוצאי תורכיה גם הוא ומשפחתו התמקמו ביפו. האגדה מספרת שכשרבקה הייתה תינוקת אבא של מנחם היה משחק איתה ומקפיץ אותה על בירכיו אי שם בסימטאות  איזמיר. העולם קטן ואהבה פרחה. כיום רבקה ומנחם סבתא וסבא לשמונה נכדים בינהם גל סמי שמשתתף ונהנה עם הסבתא בתוכנית הקשר הרב דורי.

העשרה

מעברה – מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50.

המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה..

 

תשע"ה 2015

 

מילון

צברים
ילידי הארץ

ציטוטים

”הנסיעה הייתה קשה וארוכה אף ההתרגשות הייתה עצומה. “

”את השעורים הקפידה ריבקה לעשות יום יום לאור מנורת הנפט החמימה“

הקשר הרב דורי