מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בקרית גת

סבתא רחל ונכדתה גילי
סבתא רחל בגיל הנעורים
הסיפור של רחל אברהם

ילדותי

שמי רחל אברהם, נולדתי במרוקו בשנת 1952 ועליתי ארצה בגיל שנתיים, הישר למושב אדירים בחבל התענכים שליד עפולה. שם הייתי בגן שדודה שלי הייתה עוזרת הגננת והיא פינקה אותי באופן אישי. שיחקנו בבובות שהכנו מבדים ובמשחקי חצר כמובן.

בשנת 1960 עברנו לקריית גת, כשהעיר הייתה בהקמתה, שם הילדות עברה בבית ספר "משואה". נכנסתי לכיתה ב'. היה מספר רב של ילדים בכיתה, אך הסתדרנו והבנו שהצפיפות צריכה לשרת את כל הילדים. מאחר שזה היה בית הספר הממלכתי הדתי היחידי והגיעו הרבה משפחות לעיר, העבירו אותנו לבית הספר של חב"ד, ושם למדתי עד כיתה ח'.

את בת המצווה שלי לא חגגנו בפאר והדר, רק ציינו בבית משפחתי. קיבלתי שעון יד במתנה שהיה מאוד מיוחד לאותה התקופה. בבית הספר חב"ד השתתפתי במקהלה, היו לנו שיעורי חקלאות, תורנות בחדר האוכל כמו: עריכת שולחנות כי היו מבשלים לנו בבית הספר וזה נקרא "מפעל ההזנה". שיחקנו מחניים כל בוקר, טירו וקלאס. היו מסדרי בוקר עם שירת התקווה והנפת הדגל, היה כיף.

בסוף כיתה ו' מנהל בית הספר אמר לאבא שלי שאני מאוד מאוד קטנה ולא נראה לו שאני בכיתה הנכונה, ושצריך לעשות לי בדיקת גיל התאמה. נשלחתי לבדיקות ובהן גילו שאני צעירה בשנה ולכן הושארתי בכיתה ו' שנה נוספת. היה לי מאוד עצוב כי הייתי צריכה להיפרד מהחברות שלמדתי איתן. למסיבת סיום תפרו לי חליפה מאוד מאוד יפה אצל חייט  וזו הייתה מתנה מסבתא שלי. תפרו לי בולרו וחצאית משבצות בצבעים אדום, שחור ולבן ואיתה הופעתי במקהלה. מסיבת הסיום הייתה מאוד כיפית, הייתי סולנית. הופענו לפני כל תלמידי בית הספר וההורים.

תמונה 1

נערות ושירות לאומי

בנערותי למדתי בבית הספר "גרוס" – התיכון הדתי הראשון בקריית גת. היינו המחזור השני של בית הספר בשנת תשכ"ט.

תמונה 2

למדתי במגמת עיצוב אופנה וכן כלכלת בית. יצאנו לגדנ"ע, לטיולים שנתיים למצדה ולצפון וכמובן התכוננו למבחני הסקר שהיום נקראים מבחני בגרות.

הייתי בלהקת מחול של בית הספר, והיו הרבה חזרות. שיחקנו כדוריד, כדורעף, כדורגל והיו הרבה תחרויות ארציות ואחרי בית הספר יצאנו לסרטים בקולנוע גת – הקולנוע היחיד בעיר. יצאנו לסיבוב במרכז, ובמופעים של יום העצמאות ושמחת תורה רקדנו במעגלים. השתתפנו במסיבות כיתה, בפעילות מועדונית לנוער הדתי העובד והלומד, מקביל לשומר הצעיר והנוער העובד.

תמונה 3

לצבא לא התגייסתי אלא שרתתי שירות לאומי, היות והייתי ממשפחה דתית, בפנימיות. שם עזרתי לנערות בבני ברק. השירות היה קצר כשנה.

חזרתי לעיר ונרשמתי ללימודי אחיות בירושלים, ובינתיים עבדתי במפעל אומן בעיר.  לימודי האחיות לא נפתחו אך אני המשכתי להתקדם במשרדי המפעל באומן. עברתי לפולגת לעבוד עם מזכירת המנכ"ל דב פולק וביחידה לעיבוד נתונים, יחידת מחשבים שהוקמה. הייתי פעילה מאוד חברתית, ארגנו נשפים וצעדנו את צעדת ארבעת הימים. היו לי הרבה חברים וחברות. אני  שומרת כל הזמן על קשר עם האנשים גם מימי בית הספר וגם ממקומות העבודה. עבדתי בתשלובת פולגת עד שבני הבכור נולד בשנת 1976.

חתונה

איך הכרנו? הסתובבנו מספר חברות במרכז העירוני לאכול גלידה (גלידת לאפה), וחבורה של שלושה בחורים גם באו לאכול גלידה ומשם נוצרה ההיכרות, אחרי זה יצאנו לסרט והצגה. נהיינו חברים, שני זוגות: יוני ואני, מרים ועמוס. לאחר שנה וחצי של חברות החלטנו שאנחנו מתחתנים. יוני הציע נישואים, אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. יוני הלך להילחם, כחצי שנה במילואים ואז ב-20.10.1974 התקיימה החתונה. התחתנו באולמי גת בקרית גת. היו לנו כ-300 עד 400 מוזמנים, הייתה תזמורת, תפריט רגיל של 3 מנות בהגשה עצמית. סבא יוני לבש חליפה שנתפרה אצל חייט במיוחד, הבד נקנה בפולגת, מפעל הטקסטיל בעיר. אני לבשתי שמלה שהבד שלה נקנה בתל אביב ונתפרה על ידי סול התופרת. היו שושבינות שתפרתי להן חצאיות תאומות, הן היו האחייניות של סבא ואחיות של סבתא. היה דוד, צלם מהודו שהסריט את החתונה במסרטה ודוד אחר צילם בפילם צבעוני. באותם הזמנים זה נחשב ליקר ביותר. ההמשך החתונה צולם בשחור לבן. רכב החתן והכלה היה של בן דודתי.

תמונה 4

תמונה 5

אהבה

האהבה שלי היא לילדיי ולנכדיי. בני הבכור, תומר, נולד בשנת 1976 ובתי היותר צעירה, יפה וחכמה, גיתית – אימא של גילי, נולדה בשנת 1980. לכבוד יום ההולדת של אביה לאחר שבע שנים נולד בני הקטן, הראל, המורד ב-1987. תומר ילדי הבכור היה ילד מחונן אהוב על כולם. אני זוכרת כשהוא היה בן 3 בגן הוא זכר את כל הסיפורים של "הילד הזה הוא אני". הוא קרא ספרים, בנה בלגו כל דבר אפשרי. סיים בית ספר תיכון. גיתית הייתה ילדה מחוננת וחכמה. אהבה את אחיה הגדול. סיימה ללמוד בבית ספר יסודי ותיכון  בהצלחה. הראל בני השובב היה ילד מחונן גם הוא, אבל "עשה בעיות". אני זוכרת שבפורים, הוא צבע את השיער לבלונד ולא הסכמתי לו להיכנס הביתה, אז  הוא ישן אצל חבר.

אני אוהבת את הילדים שלי, הם הקימו משפחות עצמאיות. תומר נשוי לחגית עם שני ילדים ירדן (הבת דודה היחידה של גילי משני הצדדים ביחד) וארז. גיתית התחתנה עם תומר והולידה שלושה ילדים: גילי (זאת שכותבת את הסיפור הזה) הנכדה הראשונה ואהובה, אילן וניר. גילי נכדתי הבכורה נולדה ב-8.12.2007 נר שמיני של חנוכה אור ליום שבת בבוקר בשעה 6 ורבע. גילי נולדה פגית  בגודל של אגרוף, קילו ו-700 גרם, היה לה שיער.  היא שהתה באינקובטור כחודש ימים ואז יצאנו הביתה לירושלים שם כמובן הילדה נעטפה בחום ואהבה ולאט, לאט היא גדלה וצמחה.  אחר כך ערכנו לה מסיבת בריתה ביום שישי  בצהריים. לאחר 9 חודשים, עברו לגור אצלנו בבית בקרית גת עד שביתם בקיבוץ גת נבנה במסגרת ההרחבה. לאחר שנה הם עברו לקיבוץ כשגילי הייתה בת 3 ואז היא הלכה לגן פשוש.

אני אוהבת את כל ילדיי ונכדיי, אהבת חיים ומודה על כל יום שאני נהנית מחברתם ושותפה בגידולם.

סבתא רחל והנכדה גילי מדברות על אהבה בסרטון:

הזוית האישית

סבתא רחל: תודה לתכנית זו שנתנה לי לספר לנכדתי את סיפור ילדותי, נערותי ונישואיי. נהניתי מאוד מכל רגע מאחלת לנכדתי שתגיע לגיל שתוכל גם לספר את סיפורי האלה

הנכדה גילי: התכנית מדהימה. נתנה לי את האפשרות להכיר את סבתא יותר טוב ולשמוע את סיפורה המדהים. אני ממליצה בחום להצטרף לקשר הרב דורי.

מילון

טירו
משחק עם מקל של מטאטא מחודד שזורקים למרחק.

ציטוטים

”אני אוהבת את כל ילדיי ונכדיי, ומודה על כל יום שאני נהנית מחברתם ושותפה בגידולם.“

הקשר הרב דורי