מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בקטמון הישנה

סבא- רחמים וסבתא- סמרה לבית משפחת צבי
ניצחון מלחמת ששת- הימים
הסתפקות במועט

זכרונות ילדות

נולדתי בשנת 1949 בירושלים, בירת ישראל. הורי עלו מפרס, הם הכירו והתחתנו בארץ. היינו שישה אחים ושתי אחיות, כולנו נולדנו בירושלים.

גדלנו בשכונת קטמון. אני זוכרת בילדותי את העגלה עם הסוסה שהיו מביאים בה נפט לפתיליות ולפרימוסים. הפתיליות היו כירות ניידות, הבנויות ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה היו מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול. חומה של הפתילייה היה נמוך ולכן הבישול בה היה אטי. בישראל של תקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה נמצאו פתיליות בכל בית, בחלק מהבתים יותר מפתילייה אחת, והן שימשו לכל צורכי הבישול. בניגוד לפרימוס שנפוץ אף הוא באותה תקופה – הפתילייה איננה רועשת כלל. סימן ההיכר שלה הוא ריח ה"נפט" שהיא מפיצה.

תמונה 1
בישול על פתיליות, 1950.
תמונה 2
פתיליות

לעומתם הפרימוסים היוו חידוש ויתרון כי היה להם מנגנון הפעלה משל עצמם, דבר שאיפשר להבה עזה פי כמה מזו של הפתיליות, בה דולק רק הקצה העליון של הפתילה הטבולה בחלקה התחתון בדלק העולה למעלה בשל עקרון הנימיות. בפרימוס להבת המבער מאדה את הדלק שבצנרת, כך שהדלק מסופק למבער כגז הנפלט בלחץ. חומר הדלק הנפוץ לשימוש בפרימוס הוא קרוסין הקרוי בלשון העם ובתחנות הדלק בארץ בשם "נפט". בישראל של תקופת היישוב והקמת המדינה היה הפרימוס אמצעי נפוץ להרתחת דודי כביסה. על מנת לאפשֵר להציב דוד גדול מעל הפרימוס הקטן יחסית, הושם הדוד על מתקן תלת רגלי (שכונה "דריי-פוס", חצובה בגרמנית), אשר הפרימוס הונח תחתיו. הפרימוס שימש באותה תקופה גם לבישול. פעולת האידוי והלהבה החזקה יצרו רעש רב שהיה לסימן ההיכר של הפרימוס.

בית מלאכה לתיקון פרימוסים

תמונה 3
פרימוסים

אני זוכרת שהיה בית-חרושת לקרח. מוכר הקרח היה אוסף בלוקים של קרח במפעל הקרח הקרוב, מעמיס את הבלוקים על עגלה ומגיע לשכונה. מצלצל בפעמון וקורא בקול: "קרח, קרח". ההורים היו שולחים אותנו להביא בלוקים של קרח. היינו לוקחים את הבלוקים של הקרח בידיים ומביאים אותם הביתה ושמים במקרר לשבוע ימים. אני זוכרת איך הייתי מרימה וסוחבת את בלוק הקרח כמו תינוק על הידיים. את המזון הבשרי היינו שמים על הקרח ואת מוצרי החלב היינו שמים במגירה מתחת לבלוק הקרח.

תמונה 4
בלוקים של קרח למכירה

אני זוכרת איך אימא הייתה מכבסת בתוך קערת נחושת שבתוכה מים שחוממו מעל הפרימוס. הייתה לוקחת סבון מרובע גדול ומסבנת את הצווארונים והשרוולים ומשפשפת אותם היטב. בליל שבת היינו יושבים סביב השולחן והפתיליות היו מאירות לנו את שולחן השבת. הייתה אז אווירה רוחנית, אוכלים, שרים ואומרים דברי תורה ופרשת השבוע לאורן של הפתיליות. גם החמין של שבת בושל על הפתיליות. אני זוכרת שהיינו מתרחצים על-ידי חימום דוד מים שהיה מונח מעל לפרימוס. כשהמים היו חמים, היינו לוקחים כלי, ממלאים אותו במים החמים וכך מתרחצים. אני זוכרת את אימי כותשת תבלינים בעלי ומכתש ואחר-כך מבשלת תבשילים ערבים וטעימים ביותר.

מלחמת ששת-הימים

במלחמת ששת- הימים הייתי בת- 18. אני זוכרת שעשו קירות בטון ברחוב הע"ח, צלפים ירדנים היו יורים עלינו לכל אורך שמואל הנביא. אמרו לנו לשים שקים בחלונות, לעשות חושך בלילה ואמרו לנו להכין הרבה אוכל, קמח , סוכר, אורז לשעת חירום. שמענו שהחלה המלחמה, שמענו את היריות והיינו צמודים לטרנזיסטור (מקלט רדיו) כל הזמן לשמוע חדשות. שמענו: "כבשו את הכותל", "כבשו את קבר רחל", "חברון בידינו", "הר הבית בידינו". אני זוכרת את ההתרגשות והמתח. הכול היה אז ללא מחיצה של גברים ונשים, כולם בכו. אני זוכרת שלהרבה בתים התפוצצו בלוני גז וצינורות מים. בלילה היינו רק עם מנורה קטנה. אמרו לצבוע את הפנסים של המכוניות בשחור, שמטוסי האויב לא יפציצו מלמעלה. בהפסקות האש היו מכוניות שחילקו לחם וחלב. לכל דבר היה פעם טעם, יותר מהיום- לחלב היה טעם של חלב, לא כמו היום שהרוב זה מים. הגבינה, העוף, הירקות- להכול היה טעם אמיתי, היום הכל עם זריקות. על הלבן, השמנת והחלב היה שכבה של שומן. אהבנו למרוח את השומן הזה על הלחם. אני זוכרת משאיות שלמות של אבטיחים, כי הם היו זולים, היינו אוכלים אז הרבה אבטיחים.

הסתפקות במועט

אני רוצה להגיד משהו על הסתפקות במועט לילדים של היום- היום קונים המון ובכמויות, כאילו אין מחר, ועדיין התחושה שלא מספיק מה שיש לנו. פעם היינו מתקנים נעליים אצל הסנדלר, היום ישר זורקים לפח. התיק לבית- הספר היה ממכנסי ג'ינס שגזרו ותפרו מחדש לתיק עם כתפיות. היום קונים תיק בית- ספר ביותר ממאתיים שקלים. אנחנו היינו הולכים לבית- הספר עם חצי מחברת, כדי שיספיק לכל ילדי המשפחה, לא היה לנו מספיק כסף כדי לקבל מחברת שלמה. היום לא מעריכים כלום. עבודות הבית היו פעם הרבה יותר קשות מהיום, אבל לא התלוננו. היום הכל עושים בלחיצת כפתור, בלי יותר מדי ממאמץ ועדיין מתלוננים. אמנם פעם היה יותר קשה, אבל היה סיפוק, הייתה שמחה אמיתית.

היום יש שנאת חינם, קנאה ואין אחדות כמו פעם. פעם כולנו היינו עם חיים קשים, אז היינו כמו קהילה, לא היו עניים ועשירים, כולם אותו דבר פחות או יותר. היום יש לילדים שפע של ממתקים, וזה עדיין לא מספיק להם, עדיין בוכים שרוצים עוד…ועוד…פעם היו מתלבשים בצניעות, לא צמוד כמו היום, לא קצר כמו היום, בלי גאווה מיותרת, היו שרוולים ארוכים, הייתה יראת שמיים. אני רוצה להזכיר לילדים של היום שהשמחה היא מבפנים ולא מדברים חיצוניים, שאז זה רק שמחה רגעית ואחר- כך אתה שוב עצוב, כי אתה רוצה דבר חדש שאותו עוד לא השגת.

אוסף כלים עתיקים

יש לי בבית אוסף של כלים עתיקים שאספתי במשך השנים, מעין מוזיאון קטן, שממחיש איך היו החיים פעם, איך חיינו בסיפוק רב והיה לנו שמח בלב. אני אוהבת להראות את האוסף לכל מי שבא, והכלים נמצאים בכל רחבי הבית ומקשטים לי אותו בהדר עם פשטותם הצנועה והישנה, כמו השנים ההם בעצמם. אתם מוזמנים לצפות במצגת של מדגם מתוך שלל הכלים העתיקים הנמצאים אצלי בבית.

מצגת ממדגם הכלים העתיקים שבביתי:

אוסף כלים עתיקים

הזוית האישית

יהודית שוורץ מתעדת את סיפורה של חיה צבי.

יהודית: "למדתי מחיה לא להתלונן על מה שאין לי, אלא לראות את הדברים שיש לי ולשמוח בהם".

מילון

טרנזיסטור
בשנות השישים, טרנזיסטור היה השם הנפוץ לרדיו טרנזיסטור, מקלט רדיו זעיר נייד, שהשתמש בטרנזיסטורים (במקום בשפופרות ריק) כרכיבים האלקטרוניים הפעילים.

סיפולוקס
סיפולוקס הוא בקבוק מתכת להכנה ביתית של מי סודה ולהכנת משקאות מוגזים. עד להמצאת הסיפולוקס בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמכרו "מי סודה" לצריכה ביתית בבקבוקי זכוכית מיוחדים, שנקראו סיפון. מילויו של בקבוק זה במי סודה נעשה רק בבית חרושת, והצרכן נאלץ לסחוב בקבוק ריק עשוי זכוכית עבה וכבד למדי, אל המכולת ולהביא ממנה בקבוק מלא. הסיפולוקס יצר מהפכה בתחום זה, באפשרו יצירה של מי סודה במתקן ביתי.

עששית
עששית נפט - מנורה מזכוכית, שהיה צורך למלאה בנפט בכל פעם שהיתה מתרוקנת.

עלי ומכתש
עֱלִי ומכתש- הם כלים המשמשים לטחינה, כתישה או מעיכה וערבוב של אבקות, משחות ותבלינים. העלי הוא מוט כבד שצורתו מעין אלה, והמכתש הוא כלי קיבול שצורתו מזכירה קערה. אופן השימוש בכלים הוא הנחת החומר המועד לכתישה במכתש והכאתו באמצעות העלי.

ציטוטים

”"איזהו העשיר? השמח בחלקו"- לשמוח במה שיש“

הקשר הרב דורי