מאגר סיפורי מורשת

החיים בטבריה 

בזמן שלטון הבריטים, העיר טבריה הייתה מעורבת ערבים ויהודים. היחסים בין היהודים לערבים היו טובים, אך נקודת המפנה הייתה בליל ה-2 באוקטובר 1947,כאשר פורעים ערבים הצליחו לחדור לשכונה בקריית שמואל ולבצע טבח אכזרי בתושבים. 19 יהודים נרצחו, וביניהם 11 ילדים.  בתאריך 27 באוקטובר, 1947 נרצח ראש העיר, זאכי אלחדף, ע"י הערבים בלכתו ברחוב בטבריה.

באחת המתקפות גרנו בבית מרכזי, שנקרא "בית  אלומות" מטעם ההגנה, ושאפשר להשקיף על פעולות הערבים שכוונו כלפי היהודים. באחד הלילות, בטרם הגיעו השומרים , הקיפו ערבים את ביתנו ופתחו באש תופת. סבתי, שחרדה לנכדיה, העירה אותנו וסיפרה שהרעש הרועם הוא רעמים וברקים וזאת על אף חודשי הקיץ הלוהטים…

למזלנו דודי הגיע לביקור מ"ההגנה", כך שאבי ודודי קפצו מחלון לחלון וירו לעבר הערבים ,עד שהבריטים הפסיקו את האש, אולם רק את הנשקים של היהודים החרימו. עם הליכתם של האנגלים חזרו הערבים והמשיכו לתקוף באש חיה, אבי הוציא נשק נוסף מהסליק והאנשים הגיבו באש עד להריגתם של מספר ערבים.                                                                                                          

מלחמת העצמאות הקרב על טבריה

הלחימה בטבריה נמשכה 11 ימים, מתאריך ה – 8 באפריל ועד ל -18 באפריל. ב -18 באפריל לאחר השתלטות הפלמ"ח ולאחר קרב קשה על העיר וכניעת הערבים פנו נציגי הערבים לבריטים והודיעו כי הם מבקשים לעזוב את העיר עם נשקם.

נציגי היהודים, הוזמנו ע"י הבריטים ושם נאמר להם כי הבריטים נוכחו לדעת כי היהודים חזקים מהערבים , אבל מאחר והם אחראים על כל תושבי  העיר, יוכרז עוצר כללי בעיר, והיהודים יחויבו שלא לפתוח באש בעת פינוי הערבים. עם כניעת הערבים ופינוי אחרון הערבים מטבריה [ללא נישקם],העבירו הבריטים את השלטון ליהודים .

זכור לי כילדה שאבי חזר והעיר אותנו ואת תושבי השכונה בשעות הלילה המאוחרות, וכולם יצאו לחגוג את  שחרור העיר לאחר עוצר ארוך ומייגע.

נעורים

תוך כדי הלימודים עברתי בהצלחה את מבחני הכניסה לעבודה בבנק לאומי, ומגיל 16 ועד סוף שנת 2005 עבדתי בבנק בתפקידים שונים עד  לדרגת ניהול, ובסך הכל השלמתי חמישים שנים עבודה, למעט שרות צבאי של שנתיים.

משפחה

בשנת 1962 נישאתי ליגאל חקלאי עמו אני נשואה עד עצם היום , סה"כ 54 שנים. אנו הורים לארבעה ילדים: נבות, דנה, מאיה, וערן. סבים לשבעה נכדים, מגיל 15 ועד גיל שנתיים וחצי ועוד היד נטויה .

מגורים

בתחילת שנותינו נדדנו מהדרום ועד לצפון הארץ, ומאז שנת 1972 רכשנו משק במושב קדרון בו בנינו את בית הקבע שלנו ובו אנו חיים עד היום הזה.

סרטון תמונות "ילדותה של סבתא" מלוות בקישור

העשרה

פלשתינה: "השם "פלשתינה" אומץ על ידי הכובשים הרומאים לאחר דיכוי מרד בר כוכבא ונשאר שמה של ארץ ישראל עד ימינו"

"השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא Palestine או Palestina, ואף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה "פַּלֶשְׂתִינָה (א"י)", וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה "פלסטין". בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם "הארץ המובטחת" ו"הארץ הקדושה" ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש". כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל." ויקיפדיה

תשע"ו

 לסיפורו של סבא – יגאל חקלאי