מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בצל יתמות

במפגש משותף
במפגש פתיחה
הייתה לי ילדות לא פשוטה ללא אימא לידי ולצידי.

שמי רחנה כחלון, נולדתי בשנת 1943, בעיר טריפולי בירת לוב להוריי, אמי פנינה ולאבי פרז'י כחלון.  התייתמתי מאמי כשהייתי בת שנתיים בלבד.

עלינו לישראל בתחילת שנת 1949, מיד לאחר הקמת המדינה, עם העלייה הגדולה של יהודי לוב. הגענו לנמל חיפה, ומשם נשלחנו למרכז הקליטה במחנה העולים "שער העלייה". לאחר חודש העבירו אותנו למעברה במחנה עולים בסמוך לבאר יעקב שנקראה בשם "מעברת חוטר".

משם עברנו לאחר כמה שנים למקום מגורינו הקבוע במושב גני יוחנן, המושב הוא מושב עובדים בקרבת העיר רחובות, בצמוד למזכרת בתיה.

היינו 4 ילדים רומי ז"ל, אהרון ז"ל, ששון ז"ל ואני רחנה {חנה}.

אחת החוויות שזכורות לי משנות תחילת המדינה היא, שבסעודות השבת קדשנו על מים במקום על יין, כי לא הצלחנו להשיג יין. בשנת 1949, היה מחסור גדול של יין במדינה. גם לא היה לנו הרבה  מה לאכול. אפילו מוצרי המזון הבסיסיים ניתנו במנות קצובות על פי תלושים, היה זה תקופת הצנע במדינה. המאכל החביב עלי היה לחם עם שמן וסוכר.

כשגדלתי ועברנו למושב לאחר המעברה, היו לנו כבר הרבה ירקות וכבר לא היה חוסר במזון. היינו נוהגים לאכול קוסקוס, מפרומה, טחינה, חומוס ולחמניות שאנחנו אפינו.

למדתי בבית ספר במזכרת בתיה בשם "הרצוג". למדנו בבית הספר תנ"ך, עברית וחשבון. היתה לי ילדות לא פשוטה ללא אימא לידי ולצידי.

אבא שלי פרז'י נפטר לפני 15שנים. במושב גני יוחנן, יהי זכרם ברוך.

אני וחברותיי אהבנו לשחק בחבל, מחבואים, קלאס, כדור-עף ותופסת.

התחתנתי בשנת 1963, עם עמוס ז"ל בעל ואבא נפלא. גידלנו ארבעה בנים, שיזכו לחיים ארוכים ושמם רפאל, רחמים, יגאל ודורון.

ברוך השם, אני נהנית מנכדים טובים ומכבדים, שאוהבים לאכול את האוכל שאני מכינה להם באהבה רבה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

שער העליה
היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום המדינה. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה".

גני יוחנן
הוא מושב עובדים בקרבת העיר רחובות, בצמוד למזכרת בתיה. המושב נוסד בשנת 1950 ונקרא על שם יוהאן קרמנצקי, מייסד קק"ל. שם היישוב נקבע תחילה לגני יונה וכך נקרא עד סוף שנות ה-50, מאוחר יותר שונה ל"גני יוחנן". בשנות ה-50 של המאה ה-20 סבל היישוב מגניבות, חדירות של מסתננים והצפות בחורף. כשליש מהמשקים נעזבו, ובמקומם יושבו במשקים הריקים עולים חדשים מטריפולי וכמה משפחות מיוצאי תימן. המושב התבסס על ענפי חקלאות שונים ובהם רפתות, לולים, חממות פרחים וירקות, אך עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 חוסלו רוב הרפתות ורוב התושבים עזבו את התחום החקלאי.

ציטוטים

”ב"ה, אני נהנית מנכדים טובים ומכבדים, שאוהבים לאכול את האוכל, שאני מכינה להם באהבה רבה.“

הקשר הרב דורי