מאגר סיפורי מורשת

הנכדה פריידי זנדמן מתעדת את סיפורה של סבתא חוה זנדמן, או בשמה הלועזי – אווה גרסיאלה.

סבתא חוה נולדה בשנת 1946 למשפחת סירובה בארגנטינה. הסבא והסבתא של סבתא היגרו מרוסיה לארגנטינה בתקופת הפוגרומים ביהודי רוסיה, לפני מלחמת העולם השנייה.

אביה של סבתי היה סופר, חלק מעבודתו היה לכתוב סיפורים ולהעלות אותם לשידור ברדיו. בזמנו, ראש הממשלה שכיהן בראשות ארגנטינה היה אנטישמי, והוא אילץ את אביה של סבתא לשנות את שם משפחתו מ'סרובינסקי' ל'סרובה', ורק בתנאי זה הוא יוכל להיות שדרן ברדיו.

סבתא נולדה בסיומה של מלחמת העולם השנייה – השואה, היא גדלה בצל הסיפורים של קרובי המשפחה שניצלו מהשואה האיומה. בתקופה זו היגרו לארגנטינה פליטי שואה רבים מאירופה, ובארגנטינה נוצרה אווירה של רצון לחדש את העולם, להתחיל שוב לחיות, לעבוד ולשקם את העולם לאחר המהפכה והטלטלה שעבר במהלך שש שנים. המאורע המשמעותי באותה תקופה עבור כל יהודי באשר הוא נמצא בעולם, היה הקמת מדינת ישראל.

בילדותה, המשפחה התגוררה בבניין מודרני וחדיש שהוריה קנו, הוא היה מחולק לדירות מרווחות ופרטיות. כדי להשיג את מצרכי הקיום הבסיסיים היו צריכים לקנות כל דבר בנפרד: חלב מהחלבן, ירקות אצל הירקן ומוצרי ניקיון בחנות המיועדת לכך. סבתא מספרת שהייתה להם כובסת שהייתה מגיעה אליהם הביתה באופן קבוע באחד מימות השבוע ומכבסת להם את כל הבגדים. סבתי הרבתה לשחק ברחוב עם חברים חבל ותופסת. היא אהבה מאוד לרכב על תלת אופן. כמו כן היא מאוד חיבבה כלבים וקראה ספרים רבים בכל הזדמנות. בימי הפגרה המשפחה הייתה הולכת לקרקס, שם היו ליצנים, קוסמים וחיות מאולפות. גם לתרבות התיאטרון והמוזיקה היה מקום נכבד בחיים. סבתא למדה ריקוד קלאסי וספרדי, וניגנה בגיטרה ובבומבו BOMBO.

סבתי הקפידה לפקוד את בית הכנסת ביום הכיפורים, זהו החג שהיא הכי אהבה מאז ועד היום. סבה אסף כסף ובנה בית כנסת בשכונת מגוריה בארגנטינה. בחגים נהגה כל המשפחה להתכנס לסעודת חג חגיגית, שבה הוגשו מאכלי חג מיוחדים ומיתולוגים. לכבוד החג היו תופרים לה ולאחותה, שגדולה ממנה בשש שנים, שמלה חדשה.

בשנות הגן למדה סבתא בגן פרטי גדול ויפה. את שנות היסודי למדה בבית ספר שנקרא "אלברט איינשטיין", על שם המדען היהודי הנודע. הלימודים בבית הספר היה ברמה מאוד גבוהה והוא נחשב לאחד מבתי הספר הטובים ביותר. לאחר שסבתא סיימה את היסודי היא למדה בתיכון 7. N .NORMAL, שם היא הוכשרה וקיבלה את תעודת ההוראה. לאחר מכן היא התקבלה לאוניברסיטה. זה היה אירוע מרגש מאוד עבורה, כיוון ששם הוא קיבלה את התואר הנכסף שאליו שאפה להגיע – עובדת סוציאלית.

לאחר שסיימה את האוניברסיטה, אביה נפטר בפתאומיות. פטירתו של אביה השפיעה עליה מאוד והיוותה עבורה אתגר נפשי, שהותיר עליה את חותמו. את בעלה, סבא ברוך, הכירה סבתא במועדון העברי. היא התחתנה עמו בשנת 1967 בבית של אמה עם מעגל קרובים וחברים מצומצם. נולדו לה ארבעה ילדים; יהודית (1969) אלחנדרה (1971), ארי (1973) ואילנה (1978). הילדים גדלו כמיטב התרבות הדרום אמריקאית; בחופשות הם היו מבלים על חוף הים ב"מירמר", הולכים להר המושלג ב"ברילוצ'ה", משחקים בכדורגל, שותים "MATE "ואוכלים "אלפאחורס".

עיסוקה העיקרי של סבתא הוא עובדת סוציאלית. היא עבדה בתור עובדת סוציאלית במשך שנים רבות. לאחר שנים הקימו סבי וסבתי בית אבות, וסבתי הוכשרה לעזור לקשישים. השכלתה של סבתא היא רחבה מאוד. סבתא למדה צרפתית, אנגלית, פורטוגזית ועברית. גם ספרדית היא למדה ברמה גבוהה מאוד. סבתא מתעניינת מאוד בהמון נושאים, ומתמצאת כמעט בכל עניין ונושא שיחה.

ברבות הימים, בעקבות חזרתם בתשובה של ילדיה, חזרו סבי וסבתי בתשובה. הם התקרבו לחסידות חב"ד, וכעת הם משתייכים לה. סבתא גם אוהבת מאוד את תורתו של רבי נחמן מברסלב, והיא קוראת הרבה את הספרים של רבי שלום ארוש, וצופה בשיעוריו באתר האינטרנט.

סבא וסבתא עלו לארץ בשנת 2016, כשסבתא הייתה בת 69. כעת הם מתגוררים בעיר ביתר עילית בדירה חדשה, יפה ומרווחת. סיבת עלייתם לארץ היא הכמיהה החזקה שהייתה להם כל השנים לארץ ישראל, וגם בגלל שכמעט כל הבנים והנכדים מתגוררים בארץ. כיום סבתא וסבא הולכים לאולפן, ויודעים כל פעם טוב יותר לדבר.

סבתא אוהבת לטפח ולהעשיר את ביתה, לנקות ולסדר. כל הנכדים והמשפחה המורחבת מתארחים מדי פעם אצל סבתא, נערכים אצלה מפגשים משפחתיים והיא מארחת לשבתות. כל הנכדים אוהבים לבוא, לשבת ולדבר עם סבתא המיוחדת והנהדרת שלנו. לסבתא יש רוח מאוד צעירה, והיא מתבדחת ומתענגת על כל רגע אתנו. נאחל לסבתא ולסבא אורך ימים ושנים טובות בטוב ובנעימים וביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!

הזוית האישית

פריידי: כולנו גדלנו על ההיסטוריה של המשפחה שלנו, ההיסטוריה של הסבים והסבתות ועל סיפורי הילדות של הדור הקודם. אך עדיין הכול נותר בערפיליות מסוימת, בלי שנדע מה באמת הסיפור של משפחתנו. כל סיפור הוא חלון צר לעולם שלם ומרתק של אדם שנולד כמה עשרות שנים לפנינו. בזכות התכנית נחשפתי להרבה דברים מעניינים, שלא ידעתי עליהם קודם לכן.