מאגר סיפורי מורשת

סבתי פנינה נולדה בתאריך 18.3.52 בעיר תל אביב לאפרים וטובה איצקוביץ. סבתי נולדה למשפחה אשר עברה את השואה, אביה עבר את השואה בהונגריה, ואמה עברה את אושוויץ בצ’כיה, מה ששינה את הוריה והיה ניכר בחלקים מילדותה. קראו לה בשתי שמות, כיוון שניצולי השואה רצו להנציח הרבה מיקיריהם. היא קרויה על שם אמה של אביה ואימא של אמה. אביה, אפרים, התחזה לגוי במהלך השואה וכך הצליח להינצל. לקראת סוף השואה, ביקשו מאביה שיתפור מדים לחיילים, ולאחר זאת הוא ברח.

לפני השואה, אפרים היה דתי, אבל לאחר השואה היה לו קשה להאמין באלוהים. למרות זאת, בכל ערב היה יושב עם סבתי והם היו אומרים את ברכת מודה אני. לאפרים אביה, שעבר את השואה בהונגריה, הייתה אחות אחת אשר נפטרה בשואה. הוא לא סיפר למשפחתו היכן קברו אותה, ועכשיו בין דוד של סבתי, אשר עדיין חי בהונגריה, מחפש את קברה, וכולנו מקווים שהוא ימצא אותו ונוכל לבוא לשם.

סבתא חוזרת לחפש את מקורות ילדותה

אבא של סבתי נפטר כשהיא הייתה בת שתיים עשרה, מהתקף לב פתאומי. בעקבות זאת, היא לא חגגה בת מצווה. סבתי זוכרת שכשהייתה צעירה, היא ואביה הלכו אל מערת השואה ליד ירושלים, אשר שם אנשים היו שמים לוחות להנצחת אנשים מהכפרים שלהם, וכך גם הם. לפני כמה שנים, סבתא שלי נסעה לשם בכדי לחפש את הלוח שהיא ואביה שמו. היא אומרת שתמיד היא חששה שאולי זה היה חלום, ושהיא ואביה לא באמת שמו שם את הלוח. כשהיא הגיעה לשם, היא ישר הלכה לחפש איפה שהיא זכרה שהם שמו את הלוח, על מדף גבוה ליד הכניסה, ולא מצאה אותו. היא הייתה מאוד מאוכזבת אך עדיין המשיכה לחפש. היא הסתכלה על לוחות הזיכרון בחוץ ולא ראתה אותו, וכך גם בכל שאר החדרים במערה. אך אז, היא נכנסה לחדר הקטן שנמצא בסוף המערה, וראתה את הלוח. היא אומרת ש"היא הייתה מאושרת לראות את זיכרון ילדותה עומד מולה, את אחת החוויות שהיא אף פעם לא תשכח."

אימא של סבתי, טובה, גם הייתה בשואה. היא חיה בצכיה ועברה את אשוויץ. היא הייתה יחד עם אחותה, ושאר משפחתה לא שרדו. ביום אחד, טובה ואחותה נקראו לעלות על הרכבת למחנות ההשמדה. הם נסעו ונסעו ולאחר כמה שעות הרכבת נעצרה, אך הדלתות לא נפתחו. אף אחד לא סיפר להן מה קרה, ולאחר כמה שעות נפתח הדלתות עם לוחמים מהצבא הבריטי אשר הודיעו שהמלחמה הסתיימה, וכולם יכולים ללכת. זה היה מזל ענק, כי אם היו לוקחים אותן רק יום אחד לפני, היא לא הייתה חיה ויולדת את סבתי. סבתא שלי אומרת שהיא לא סיפרה להם הרבה סיפורים על השואה, כיוון שהיא רצתה לשמור עליהם מן סיפורי הזוועות. טובה הייתה מתעוררת באמצע הלילה, עם צרחות מסיוטים על השואה. טובה הייתה אחת מהמעפילים על ספינת אקסודוס המפורסמת, אך לא הסכימה לספר על מה קרה שם. כאשר היא נפטרה, היא לקחה את כל סיפוריה יחד איתה. לסבתי יש אחות קטנה אחת, בשם ורדה. היא קטנה ממנה בשמונה שנים.

הזוית האישית

ערבה עמית: מתוך הראיון עם סבתי בחרתי לכתוב על הוריה של סבתי, כיוון שאני חושבת שהם היוו חלק חשוב ומעניין בחייה. התעניינתי לשמוע על כיצד הם עברו את המלחמה וכיצד זה השפיע על ילדותה של סבתי. בראיון ראיתי כיצד הקושי בילדות של אפרים וטובה לא השפיעו בצורה רעה על שמחתה וילדותה של סבתא פנינה. אביה לקח אותה למקומות וסיפר על הזיכרונות היותר טובים במלחמה כמו כיצד הוא הצליח להנצל? בשונה מאביה, אמה בחרה שלא לשתף את הסיפור, מלבד הגאולה בסופו. כך עבר לסבתי המסר החיובי של החיים. נהנתי לשמוע גם על הוריה של סבתי כיוון שאני מעולם לא זכיתי להכיר אותם, ולכן סיפורם תפס חלק גדול בראיון ובסיפור שבחרתי.