מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בצל ה"פרהוד"

שושנה ואוריאל
רישום עולים ב"שער- העלייה"
העליה לארץ - ישראל

נולדתי בשנת 1931 בעיר בגדד, שבעיראק. 
בתור ילדה, אני זוכרת שהיינו מסודרים מבחינה כלכלית. אבי עבד, הייתה פרנסה, השנים הראשונות זכורות כתקופת ילדות שקטה ונעימה יחסית.
מזיכרונותיי מגיל שמונה, כבר לא היה שקט בכלל. כבר פחדנו מאוד מהערבים. פחדנו ללכת ברחוב. הערבים היו שמים ליהודים פתקים בכיסים ואומרים להם: "ציוני, ציוני", כדי שיתפסו אותם ואז היו תופסים את היהודים שהכניסו להם פתקים בכיסים, אוזקים אותם בידיים באזיקים ולוקחים אותם לבית – הסוהר. בגלל שהיהודים עשו כל מיני פעולות בארץ – ישראל, אז הרשו לעצמם הערבים בעיראק לנהוג בתוקפנות כלפי היהודים. הם היו שמים פצצות במקומות ההתכנסות והפעילות של היהודיים וברחובות היו היהודים חוטפים מכות מכל מיני כנופיות ערביות.
את האירוע הנורא, אני זוכרת את ה"פרהוד". זה היה ביוני 1941. הערבים התחילו להשתולל ברחובות. הם רצחו ובזזו את השכונות היהודיות והיהודים, היו להם חרבות ורובים. אני זוכרת שהערבים פרצו לנו לבית, קרעו, הרסו והשחיתו הכל בבית. אני זוכרת שלתינוק של השכנים קטעו את הרגלים. הרגו תינוקות, שחטו אנשים. אני זוכרת שברחנו מהבית בלי נעליים, בלי כלום כדי להתחבא מהפורעים.
בגיל- 17 התחתנתי בעיראק וילדתי שם את בני הראשון. בשנת 1950, כשבני היה בן- 8 חודשים, החלטנו לעלות לארץ – ישראל. בהתחלה, הגענו לנמל חיפה והיינו ב"שער עלייה". עלינו, בעלי ואני, חמותי וחמי והתינוק שלנו.
משם העבירו אותנו לירושלים, לשכונת מוסררה
מוסררה הייתה שכונה ערבית, שהערבים שגרו בה נטשו את בתיהם, לאחר מלחמת העצמאות. נתנו לנו בית הרוס בשכונה, לא היה שירותים, לא היה כלום, היה רק בלגן. היה לנו מאוד קשה בהתחלה. היינו מאוד עניים, חתיכת לחם לא היה לנו. קשה לי, כשאני נזכרת בהתחלה עד שהסתדרנו, היה לנו מאוד קשה. לא היה אוכל לתת לתינוק, לא ידענו את השפה, בקושי דיברנו עברית. בסוף הסתדרנו, גידלנו את ילדינו וחיינו טוב.
לפני 19 שנה עברנו לגור בשכונת פסגת זאב. בבקרים אני הולכת למועדון בנווה – יעקב, עושים לנו שם המון פעילויות מעניינות.
 
העשרה
פרהוד: "בתרגום לעברית- ביזה ושוד. זהו שמן של הפרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בעיר בגדד, עיר הבירה של עיראק. הפרעות התרחשו בחג השבועות של שנת- 1941. בפרעות נרצחו לפחות- 179 יהודים, 2118 נפצעו, 242 ילדים נהפכו ליתומים ורכוש רב נבזז ונשדד. הפרעות שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לארץ – ישראל ב"מבצע עזרא ונחמיה", 10 שנים לאחר- מכן".
שער עלייה: "היה ישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה. הוא שימש כמחנה מעבר לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. בתחילת- 1951, עם התגברות העלייה מעיראק, פונו המשפחות מהמעברה במחנה המעצר בעתלית והמחנה הוסב למחנה קליטה ומיון של עולים שכונה – "שער- עלייה", במטרה להוריד את העומס מ"שער – העלייה". ויקיפדיה
 תשע"ו

מילון

פרהוד
בתרגום לעברית- ביזה ושוד. זהו שמן של הפרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בעיר בגדד, עיר הבירה של עיראק. הפרעות התרחשו בחג השבועות של שנת- 1941. בפרעות נרצחו לפחות- 179 יהודים, 2118 נפצעו, 242 ילדים נהפכו ליתומים ורכוש רב נבזז ונשדד. הפרעות שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לארץ- ישראל ב"מבצע עזרא ונחמיה", 10 שנים לאחר- מכן.

שער עלייה
"היה ישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה. הוא שימש כמחנה מעבר לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. בתחילת- 1951, עם התגברות העלייה מעיראק, פונו המשפחות מהמעברה במחנה המעצר בעתלית והמחנה הוסב למחנה קליטה ומיון של עולים שכונה - "שער- עלייה", במטרה להוריד את העומס מ"שער - העלייה"

ציטוטים

”לשמוח ולאהוב את מה שיש. תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה.“

הקשר הרב דורי