מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בשנת 1938, בעיר סופיה בירת בולגריה.

 

כבן לקהילה יהודית שמוצאה בגירוש ספרד. גרנו בבית פרטי בפרוורי העיר היינו שש נפשות בבית גדלנו עם ההורים ,וסבא וסבתא מצד אבא.אבא היה בעל מקצוע – יצור מוצרי עור. אמי הייתה תופרת שמלות אופנה לנשים. אחי היה מבוגר ממני בחמש שנים. הוא למד בבית ספר וסבתי טיפלה בי עד גיל שלוש,כשהייתי בן שלוש בולגריה כרתה ברית עם גרמניה הנאצית (1941 1940)ומאז התחילו הסנקציות והרדיפות אחרי היהודים, תחת הכותרת "החוק להגנת האומה" ביניהן:

 

גירוש יהודי סופיה (עיר הבירה) לערי השדה ( בכל בולגריה היו אז כ- 50 אלף יהודים מהם חמישים אחוז התגוררו בסופיה) אבי נלקח  בשנת 1943 למחנה כפייה ואותו לא ראינו עד גמר המלחמה. אנחנו גורשנו מהבית בסופיה לעיר שדה במערב המדינה (קיוסטנדיל). כ 25 אלף יהודי סופיה רוב המשפחות ללא אב בית שנשלחו למחנות עבודה נשארו לבד בזמן קצר לאחר מכן בצו ממשלתי פוזרו בערי השדה בבניהם גם משפחות הופרדו לדוגמא: אנחנו במערב ודודים אחרים במזרח.  קיבלנו התראה של 24 שעות לקחת רק דברים לנשיאה ביד.אני בן שלוש קיבלתי תרמיל גב ופנס רוח ביד. ירדנו מהרכבת בלילה לעיר שהגיענו כשגשם שוטף יורד ונרטבנו לגמרי. הגענו לבית חרושת נטוש כאלף איש נשים זקנים וטף.כבר מהימים הראשונים ההינו חייבים לדאוג לעצמנו בעיקר לאוכל.נשלחנו אני ואחי להמתין בתורים של שעות לקנית חצי לחם תירס (חיטה לא הייתה כי הועברה בעיקר לצבא הגרמני). מאוחר יותר, שכרנו דירה וכל פרנסת המשפחה נפלה על אימא, שעבדה כתופרת מבית לבית.התנכלויות המהלך התקופה סבלנו מהתנכלויות שונות מצד ביריוניים פאשיסטיים זה כלל יידוי אבנים על ביתי יהודים שבירת שמשות והתנפלות כולל מכות בעיקר לילדים ללא הגנה מצד השלטונות והמשטרה המקומית. במהלך המלחמה, כוחות הברית, אנגליה וארצות הברית הפציצו לעיתים קרובות את בולגריה ואת בארות הנפט ברומנייה על גבול בולגריה. נתיב הטיסה של כוחות הברית היו מעל העיר בא היינו. וזה היה מפחיד מאוד, ברחנו למקלטים שהיו חפורים בצלעות ההרים שליד העיר. עברנו שנתיים  קשות (משנת 1943 עד ספטמבר 1944) ב-1943 גם התחילו הכנות למשלוח יהודי בולגריה למחנות ריכוז בפולין. במסגרת ההכנות העיר שגרנו בה, הייתה הראשונה שהוכנה למשלוח היהודים למחנות השמדה. ברגע שהתחילו השמועות, אמי דאגה לנו – לילדים והעלתה אותי ואת אחי על רכבת לעיר במזרח בולגריה, לשם גורשו דודי. שם נשארנו עד השחרור על ידי הצבא האדום של ברית המועצות ( ב – 9 לספטמבר 1944) בסופו של דבר, גירוש יהודי בולגריה  למחנות ההשמדה לא יצא לפעל מכל מני סיבות.

 

יש האומרים שזה המלך ויש האומרים שזו הממשלה, בהשפעה מאוד גדולה של ראשי הכנסייה בבולגריה. בסיום המלחמה  ב 1945 הוכרזה בולגריה כרפובליקה עממית והמלכה וילדיה גורשו מהמדינה לספרד.ב 1947 הגיעה לבולגריה דוד בן גוריון ובפגישה עם ראש הממשלה גאורגי דימיטרוב שכנע אותו לפתוח את שערי בולגריה לעליית יהודי המדינה לישראל. כמעט כל יהודי בולגריה כ 45 אלף עלו לישראל בשנת 1948 ו – 1949 היה לי הכבוד להגעה לחופי הארץ באנייה ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל. 

תשע"ה