מאגר סיפורי מורשת

סבתא תמי מירון נולדה בשם תמר קצ'קו ב-1 באפריל 1940 בעיר רמת גן, שהייתה אז עיר קטנה ביישוב היהודי שבארץ ישראל. הוריה של סבתא, יוסף וזהבה, עלו כילדים עם משפחתם לארץ מרוסיה, בשנת 1924, כחלק מהעלייה השלישית, שבאה ממניעים ציוניים ליישב ולבנות את ארץ ישראל. הוריה של סבתי, כמו גם משפחתם וחבריהם, היו פעילים ביישוב היהודי בארץ ישראל, הם היו חדורי אידאולוגיה לבנות מדינה חדשה ותרבות ישראלית ייחודית, ולכן, בביתה, היא ומשפחתה דיברו רק עברית.

סבתא גדלה ברמת גן. בילדותה הבתים היו חד קומתיים עם חצרות גדולות. בבית של סבתא היה בחצר עץ אגס, עץ דקל ובאמצע החצר עמד לו כמו גליל שהזכיר כיכר קטנה, היה בו הרבה פרחים צבעונים. סביב ביתה הייתה גינה גדולה עם הרבה שיחי רותם קטנים ועץ אורן גדול שסבתא וחבריה היו מרבים לשחק בסביבתו. לסבתא היו שתי בובות מאוד יפות שהיא קיבלה מדוד משה, שהיו לו קרובי משפחה בארצות הברית שליום הולדתה החמישי שלחו לה מתנה. התחביבים של סבתא היו לתפור שמלות וסינרים לבובות.

בביתה של סבתא היה שלוחן גדול מעץ מסיבי וסבתא זוכרת, שבארוחות החגיגיות, אביה יוסף היה יושב בראש השולחן, ובצד השני של השולחן ישבה אמה, זהבה, והילדים ישבו לצדיי השולחן. הם היו אוכלים מאכלים רוסיים מסורתיים, שסבתא נוהגת להכין עד היום.

כשגדלה סבתא למדה בבית הספר היסודי "חשמונאים" ובתיכון הנקרא "אוהל שם". לסבתא היו שני חברים טובים אריאלה ועדי, שאיתם היא בקשר עד היום. הם היו משחקים יחד בקלאס, חבל וסטנגה (במשחק זה סבתא סיפרה לי שהיו צריכים לזרוק מקלות בעזרת מקל הגדול מהם וסימנו איפה פגע המקל מי שפגע הכי רחוק ניצח).

קטע משמעותי שסבתא זוכרת מילדותה: לפני קום המדינה, כשהבריטים שלטו בארץ, הם נהגו לערוך חיפושים וניסו למצוא אנשים שפעלו במחתרת. אביה של סבתא תמי, שהיה אחד הפעילים החשובים בארגון "ההגנה", כאשר ידע שהבריטים באים לחפש אותו, היה נוהג לצאת מהבית ולהתחבא, כדי שלא יתפסו אותו ויגרשו אותו מהארץ לאפריקה, שם היו כולאים את אנשי המחתרת במחנות.

סבתא זוכרת את אירוע הקמת המדינה כאחד החשובים בחייה. היא סיפרה לי בעיניים פעורות ומתרגשות, שבערב שבו הכריזו על קום המדינה, ישבו סביב לרדיו (מכיוון שאז לא הייתה עדיין טלוויזיה) ושמעו את תוצאות ההצבעה באו"ם בדריכות. ברגע ששמעו שרוב המדינות מצביעות בעד הקמת המדינה, בבת אחת פתאום פרצו לבית המון אנשים, ילדים וחברים, עם עוגות ועם ממתקים והמון מאכלים וכלי נגינה, כולם שרו ורקדו בשמחה גדולה, שכמוה לא ראתה הארץ מאז.