מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב דקל, נולדתי ברבאט שבמרוקו בתאריך 8.12.1952 להוריי דבורה ומיכאל דבילה ז"ל. עלינו ארצה מרבאט שבמרוקו בשנת 1959 לעיר הרצליה, שאז הייתה עיר מעברות וחולות והגענו למקום ללא שם על גבול רמת השרון –הרצליה. היו שלושה בניינים ומסביבם הכול היה חולות, אנחנו היינו המשפחה השנייה שהחלה לאכלס את הבניינים. לימים המקום נקרא 'שיכון דרום' והרחוב – 'הגאון מווילנה'.

תעודת הלידה שלי

עם רדת החשכה היינו מתמודדים עם שועלים ותנים שהיו באים לחפש אוכל והיינו נאלצים לברוח הביתה, ובמקביל גדלנו עם שפנים וארנבים שהיו מסתובבים לידנו חופשי והיינו מאכילים אותם. במשך השנים התחילה תנופת בנייה בעיר הרצליה כאשר פרדסים, מטעים ושדות קוצים הפכו לרחובות ובניינים. נציין מספר דוגמאות: במקום שנבנה בית הספר 'לב-טוב' היה פרדס של פרי, אנחנו כילדים שיחקנו בטווח אתר הבנייה. משמאל לבית הספר היה מטע בננות וקמו עשרות בניינים רבי קומות. בתחילת שנות השבעים הייתה תופעה של עשרות משאיות שמגיעות לשכונה בלילה או ביום ומביאות עולים חדשים מפרס, רומניה, מרוקו וכו'.

אני זוכר את הרגעים המרגשים ואת ההתרגשות שלימים האנשים שנהיו חברינו, יורדים מהמשאית מנשקים את החול ומברכים את ברכת 'שהחיינו'. במקום שקיים היום מרכז נווה אמירים היו מטעי בננות ומאפיית לחם, קראו לה 'מאפיית איתמר' שהיה מוכר מוצרי לחמים על עגלה עם סוס. בתוך נווה אמירים היה מפעל כותנה, היינו מתגרים בשומרים ונכנסים לתוך המפעל ומשחקים בכותנה. מה שנקרא היום 'שכונת צמרות' ובהמשך 'חטיבת הביניים זאב' הייתה ישיבה שנקראה ישיבת השרון שבה היינו לומדים. מול המרכז המסחרי של שיכון דרום באמצע שנות השישים החלו לבנות את המתחם ומצאנו בו אתר משחקים ואספנו עופרת ונחושת ובאחד הערבים הגיע השומר (זוכר) והתחיל עם מקל לרדוף אחרינו ולהוציא אותנו מהאתר. זו הייתה פעם ראשונה בחיי ששברתי יד כתוצאה מזה שקפצתי מקומה שלישית למטה כדי לברוח מהשומר.

במשך השנים (בתחילה למדתי בבית הספר לב טוב ומאחר ולא היו כיתות, עברנו ללמוד בבית הספר בן צבי שבהרצליה) סיימתי תיכון בכפר בתיה שברעננה. לאחר השירות הצבאי זכיתי להיות חלק מצוות של ראש עיריית הרצליה לשעבר, מר אלי לנדאו ז"ל, וכיהנתי כסמנכ"ל בעיריית הרצליה וכמו כן כיהנתי כיושב ראש איגוד ערים ושירותי כבאות הרצליה רמת השרון וכפר שמריהו וחבר מועצת העיר. בתקופה זו הייתה לנו את הזכות להפוך את העיר הרצליה מעיר מעברות ודיונות של חולות לעיר תיירותית עם מרכזי תעשייה מהמובילים בעולם דוגמת אפל ועוד, מפעלים מכל העולם שהגיעו והתמקמו בעיר הרצליה. למרות המון קשיים, התנגדויות ובירוקרטיה – התגברנו ויצרנו מספר פרויקטים שהביאו את העיר הרצליה לעיר מבוקשת בארץ ובעולם.

הצגת מתחם בית חיל האוויר לרמטכ"ל

הפרויקטים שהייתה לי הזכות להיות חלק מהחזון וההגשמה שלהם, ושאני רואה בהם כזכות והגשמת חלומות ושיפור עצום של איכות החיים של תושבי הרצליה הם: מרינה הרצליה, מתחם אצטדיון בכדורגל הקאנטרי, המטווח האולימפי, בית חיל האוויר שהצגתי את מצגת הדגם של כל המתחם לרב אלוף משה לוי הרמטכ"ל. הפכנו את אתר בסיס נ"מ חיל האוויר לאחד מהמרכזים האקדמיים מהמובילים בעולם.

בתקופה זו נבנו מספר בתי ספר, אשר שודרגו במזגנים, מחשבים ומתקני חצר. זה היה פרויקט שכל יום גרם להתרגשות חדשה על תוספות סמלים לעיר הרצליה. כאשר אנחנו היום בשנת 2020 רואים את השימוש באתרים ובמתקנים שבהם מאות ואלפי אנשים מעבירים את ימיהם, זה מחזק את האמונה של חזון חלומות והגשמת השאיפות.

בבית הנשיא

הזוית האישית

הנכד גילי: מאוד נהניתי עם סבא יעקב, למדתי המון על העבר שלו ויצאנו לטיול בכל מקומות ילדותו.

סבא יעקב: תודה לכל העוסקים בתכנית הקשר הרב דורי על הזכות שניתנה לי לחזור לילדותי ולמסלול חיי יחד עם נכדי. כל המשפחה הייתה שותפה למעמד המרגש, תודה לכולם.

מפגש שחפים בכינרת