מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני קרן גוט. נולדתי בשנת 1945 במקלט בלונדון בזמן הפגזות, בסוף מלחמת העולם השנייה באנגליה. הורי היו פליטים מליטא. הם היו שכנים והיו להם שירותים משותפים. משם הם הכירו. הם ברחו בזמן המלחמה מהנצים והגיעו לאנגליה. הם עבדו בכל מני דברים בשביל לשרוד, ושרדו, והם נסעו אח״כ לארה״ב ושם אני גדלתי.

כשהורי גרו בארה״ב אמא שלי עבדה בשביל לאסוף כסף בשביל לטעת עצים בארץ ישראל.

בילדותי

אני למדתי בבי״ס יהודי עד כיתה ה׳ ברוצ׳סטר ניו יורק. אחרי זה עברתי לבי״ס ציבורי מספר 23 (תיכון) ואהבתי הכי הרבה את המקצועות בהם היו מורים יפים. כתבתי יומן, אבל לא שמרתי אותו. בכיתה ו' כתבתי מחזות וכתבתי גם סיפורים בכיתה ה׳. היה לי מורה שעודד יצירתיות. הוא אמר תכתבי מחזה ונעלה אותו בפני ביה״ס, אבל הייתי צריכה לכתוב תפקיד ל 30 ילדים. אז כתבתי סיפור מתח על מי רצח את האיש העשיר. כולם היו חשודים ובסוף הוא היה בחיים ! בתור תלמידה בבית הספר אהבתי מאוד את המקצועות ההומניים ספרות ומוסיקה וציור ומלאכת יד וקרמיקה וגם מדע מאוד אהבתי  אבל המורים לא היו יפים.

בתור ילדים שיחקנו הרבה במחבואים וגם משחק עם סכינים – עושים מעגל ואז אחד זורק את הסכין והשטח שהוא פוגע בו הוא שלו וחותכים את החלקה עם הסכין ואז השני זורק ושוב מחלקים את הקרקע וכו׳ מדהים שנתנו לנו לשחק בדברים כאלה, אבל מאוד אהבנו את זה. שיחקנו גם בחמש אבנים. שיחקנו גם במשחק שמשה אמר — (או שלמה או המלך מישהו עם סמכות) ואז היו אומרים שלמה אמר לקפוץ למעלה, לקפוץ למטה (אבל אם לא אמרו שלמה אמר אז אסור היה לקפוץ).

כשהיינו ילדים אז יצאנו הרבה לרקוד. בן היה ניגש לבת ומציע לה לרקוד. אחרי כמה פעמים הצעד הבא היה ללכת לקולנוע. אם זה הצליח אז השלב הבא היה לצאת לקפה (כי בקולנוע לא היה צריך לדבר). לאמא שלי היה סיפור מעניין – בחור אחד מהכפר הזמין אותה לתאטרון אז היא אמרה כן, יופי! אז הוא הגיע עם העגלה וסוס (לא היו מכוניות) לאסוף אותה והיא ירדה מהעגלה והוא המשיך לנסוע ולא שם לב…

כתבתי מגיל צעיר (מכיתה ה') שהמורה אמרה תכתבו משהו ומאז המשכתי לכתוב עד היום הזה. באוניברסיטה הלכתי ללמוד גנטיקה. רציתי להיות מדענית. רציתי ללמוד משהו רציני, אבל נתנו לי מלגות ללמוד ספרות אז משום מה התחלתי לאהוב ספרות יותר מגנטיקה…

עשיתי דוקטוראט בספרות אנגלית. הייתי מרצה באוניברסיטה בארה״ב ואחרי זה בארץ בבאר שבע ובתל אביב ובסימינר הקיבוצים ובבית ברל עד שהתבייתתי בתל אביב ונשארתי שם כ-30 שנה עד הפנסיה (למרות שאני עדיין עובדת שם…)

הגעתי לישראל בטעות. רציתי לנסוע לאירופה, אבל הורי אמרו לי שישלמו לי את הסכום שאני צריכה אם אני אסע לישראל. נרשמתי לקורס באוניברסיטה בירושלים, הגעתי לכאן והתאהבתי בארץ. הייתי צריכה לחזור לארה״ב לסיים את הלימודים אז נסעתי ושסיימתי חזרתי לישראל בהתלהבות רבה ואז התחילה המלחמה…

הזוית האישית

קרן: למדתי הרבה על נכדתי ועל קישוריה ונהנתי הרבה לעבוד איתה.

נעה: מאוד נהנתי לדבר עם סבתי למדתי עליה המון והרגשתי שיש לי משפחה חכמה.