מאגר סיפורי מורשת

אני טומנובה ורה נולדתי בתאריך 2.12.1931, ברוסיה בעיר צ'יטונסקי. הייתה לי ילדות טובה אותה עברתי עם משפחתי יחד עם הורי. 

הכל השתנה בתאריך 22 יוני 1941, מתחילת המלחמה. מלחמת העולם השנייה. גרנו במקום שהיו שם הרבה טייסים. הם עזבו את המקום ועברו להלחם בחזית. משפחתי עברה מהעיר צ'יטונסקי לעיר צ'רמחובו, עיירה העוסקת בייצור פחם בסיביר.

 

בסיביר, מזג האוויר היה מאוד קשה. בחורף הטמפרטורות היגיעו למינוס 40-35 מעלות. המשפחה עברה זמנים קשים. הייתי אז בכתה ג'. מנות המזון היו קצובות. קבלנו מזון: 300 גרם לחם, מעט סוכר ומלח. כשלמדתי בכתה ד', אני זוכרת שאחרי שעות הלימודים, הלכתי להתנדב בבית החולים ועזרתי יום יום לחיילים הפצועים. כל יום הייתי שם כארבע שעות.. תמורת עבודתי הקשה קבלתי מעט מרק, או דייסה ולפעמים חתיכת לחם. לפעמים קבלתי אוכל שנשאר ממה שחילקו לחיילים הפצועים בבית החולים. את הלחם הייתי מביאה הביתה למשפחה.  

אחותי שהייתה אז בת 17, עבדה במכרה הפחם בעיר, הם עבדו במכרה מתחת לפני האדמה. 

 

בקיץ עברנו למחנה לצעירים. סדר היום שם כלל השקמה, ארוחת בוקר, לאחריה עבדנו משעה 9:00 עד 12:30, בגינות הירק, גזר ותפוחי אדמה. בסתיו עבדנו ביער. אספנו פירות שם אפשר היה גם לאכול מהפרי.

כל קרובי המשפחה שלנו ניספו בחזית. אבי וגם דודי נפלו בחזית. כך עברו להם ארבע שנות המלחמה. המלחמה הסתיימה ב – 9 מאי 1945.

 

סיימתי את לימודי בבית הספר וקבלתי תעודת בגרות בעיר אירקוטוסק. בהמשך עבדתי כמורה למתמטיקה בבית הספר, במקביל 14 שנים לימדתי באוניברסיטה כמרצה למתמטיקה.

 

בשנת 1998 עליתי לארץ. הבנים שלי אלכסנדר וולדימיר, עובדים במפעלים בישראל. בעלי אברהם אדלסון, נפטר בשנת 2007. היום אני פנסיונרית. 

 

תיעוד הסיפור

 

 

יש לי מדליות מיוחדות שקבלתי עבור הצטיינותי בעבודה. יש לי מדליות ותעודות על תרומתי לציבור בזמן המלחמה.

 

על סיפור המדליות של ורה טומנוב תוכלו לקרוא בקישור הבא 

 

יהדות סיביר: 

מדריכת תכנית ליאורה כהן