מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בנשר

תמונה שלי ושל סבא שכשהייתי בת שנה
תמונה של סבא שלי כשהיה צעיר
ילדותו של סבא בישוב נשר

נולדתי ב-  1948 בתאריך ה-20 באוגוסט בעיר נשר הקרובה לחיפה.

המשחק האהוב עליי בילדותי היה דודס. זה משחק כמו הקפות. לוקחים קרש קטן, נותנים מכה והוא עף באוויר ואז רצים בעיגול. כמו עשר תחנות.

ההורים שלי לא כל כך שיתפו פעולה עם הילדים. כשגרנו בחיפה, כמעט כל יום שבת היינו עולים משכונת הדר לכרמל. כל פעם בדרך אחרת.  היינו עולים ברגל דרך כל מיני שבילים. היה לנו דוד, קרוב משפחה, שהיה מומחה בצמחים, וכל צמח שהיינו עוברים לידו, היה מחפש במגדיר צמחים באיזה צמח מדובר. הוא היה ייקה עם גרביים עד הברכיים. הכיף הכי גדול היה להגיע לגן האם בכרמל, ושם הייתי מקבל גלידה. לאחר מכן, היינו יורדים במונית הביתה. שהייתי יותר קטן, אבא שלי היה לוקח אותי מנשר, שם גרנו, והיינו הולכים כל מוצאי שבת לתל חנן, שזה מאד קרוב, והוא היה קונה לי מכונית צעצוע קטנה מפלסטיק עם סוכריה בפנים.

יש לי אח אחד ויחיד, וקוראים לו נחום. הוא חצי אח שלי. אמא שלי הייתה נשואה, וכשנחום היה בן שנה, ערבי רצח את אבא של נחום. עד כיתה ח' לא ידעתי שנחום הוא רק חצי אח שלי. פעם לא היו מספרים סיפורים כאלו לילדים. נחום גדול ממני ב-13 שנה והיום הוא בן שמונים.

סיפור ילדות:

גרנו כאמור בנשר, הייתה לנו חצר גדולה, החצר הייתה משותפת לכמה משפחות, היו בה חיות מחמד כמו כלבים וחתולים. הרוכלים היו מגיעים לחצר על מנת למכור לאמהות פירות וירקות. בין היתר היה מגיע פעם בשבוע לחצר נפח, שהיה מוכר סירים ומחבתות, ופעם מכר גם דלי קטן. אני בתור ילד מאד רציתי לקנות את הפח הקטן. ניגשתי אליו, זה היה בגיל 4, וביקשתי את הדלי הקטן, למרות שאמא שלי לא היתיה. הבטחתי לו שבשבוע הבא, אמא שלי תשלם לו. הנפח נתן לי את הדלי ושיחקתי בו. כשאמא שלי חזרה, סיפרו לה השכנות שקניתי דלי. אמא שלי לקחה לי את הדלי והחזירה לנפח את הדלי לאחר שבוע. בתור עונש, אסרו עלי הורי לצאת לחצר למשך שבוע.

הייתי בן שלוש או שנתיים, משהו כזה. אחי הגדול לקח אותי על האופניים, הוא לא אהב אותי במיוחד. הוא לקח אותי לפעולה של תנועת הנוער שהתקיימה בגבעת נשר. הוא לקח אותי בעלייה עד לגבעה, ובסיום הפעולה הוא לקח אותי בירידה באופניים והתחיל לצעוק שאין לו מעצורים באופניים, ואנחנו התקרבנו לכביש במהירות מטורפת. באיזו שהיא דרך נס הצלחנו לעבור את הכביש הראשי, ומהמהירות הגענו עד לנהר הקישון. חזרנו הביתה, אחי היה חיוור כמו סיד.

השם שלי: קראו לי בשם שלי על שם אבא של אבא שלי, שהיה סבא שלי. קראו לו  בר (Bear), שזה דוב בתרגום מאנגלית. סבא שלי וכל המשפחה שלו נרצחו בשואה. אבא שלי היה נשוי בחו"ל, והיה לו ילד, שגם לו קראו דובי. בב' רפויה. הילד הזה נרצח בשואה יחד עם אמא שלו. אבא שלי היה חייל בריטי כאן בארץ ישראל, ורצה להביא את אשתו וילדו לישראל. לכן קרא אבי לי על שם אביו ועל שם הבן שאיבד.

אמא שלי היתה תופרת ורוקמת, ותמיד עניין אותי לראות מה היא עושה. אבא שלי קרא המון והיה מספר לי הרבה סיפורים ומדבר איתי על הרבה דברים, והיה לי מאד מעניין.

אמא שלי נפטרה כשבתי האמצעית הייתה בת שלוש, לפני שלושים שנה. היא הייתה חולה בסרטן העור. היא הייתה אחת החולות הראשונות שניסו עליה טיפולים חדשניים לתקופה זאת, שהאריכו מעט את חייה. אבא שלי נפטר שלושה חודשים אחריה. הוא חלה בדלקת ריאות, ממנה לא נרפא בסופו של דבר.

בנשר היה לנו רחוב אחד ארוך מאד, ורחוב זה נגמר בבית הספר. הייתה שדרה ארוכה של עצים, שהיו נראים ענקיים. היה לי שכן איתו הלכתי יחד בשדרה לבית הספר. הדרך נראתה מאד ארוכה, ובית הספר היה נראה לי מפלצתי. לפני כמה שנים הלכתי לבקר שם, הרחוב היה נראה עלוב ובית הספר היה נראה קטן ומסכן.

מה היה מצבה הכלכלי של המשפחה?

מצבה הכלכלי של משפחתי היה גרוע.  כשהייתי ילד, אמא שלי הייתה עקרת בית ולא עבדה. אבא שלי היה מנהל החשבונות של מפעל נשר, שייצר מלט. אבי לא השתכר הרבה כסף תמורת עבודתו. בהמשך, כשעברנו לגור בחיפה, אבי עבר לעבוד בתמנע, ובכל יום ראשון טס לשם וחזר ביום חמישי. תמנע הוא מקום מצפון לאילת ששם כרו נחושת במכרות. מצבנו השתפר מעט לעומת המצב הקודם. הוא עדין עבד בהנהלת חשבונות. בכיתה ו', עברנו לתל אביב ואבי היה מבקר ההסתדרות, הוא היה הולך ברגל לעבודה. מעולם לא היה לנו רכב. בגיל 16 לאחר שאספנו כסף, קנינו בעבורי קטנוע. זה היה כלי הרכב הראשון במשפחה. לאבי אפילו לא היה רישיון נהיגה.

כך חגגנו את חג הפסח. בגלל כל מה שקרה לאבא שלי בשואה והוא איבד את כל משפחתו, ואמא שלי אבדה 11 אחים ואחיות, הם לא היו מוכנים לשמוע שום דבר שקשור לדת, ולא לחגים ולשום דבר. ולא היו מוכנים לשמוע אף שפה זרה בבית, פרט לעברית. ולכן בחג הפסח, התכנסנו לנו המשפחה הקטנה שלנו, אבא, אמא ואני. נחום כבר היה קצין בנחל והיה מפקד היאחזות עין גדי, ועזב את הבית בתקופה זאת. אנחנו עשינו סדר פסח שכלל רק אכילת ארוחה רגילה. פעם ראשונה שעשיתי סדר פסח היה אצל אמא ואבא של שולה אשתי, כמה שנים לפני שהתחתנו.

מילון

דודס
משחק ילדות שסבא שלי שיחק בילדותו. זה משחק כמו הקפות

ציטוטים

”פעם ראשונה שעשיתי סדר פסח היה אצל אמא ואבא של שולה אשתי, כמה שנים לפני שהתחתנו.“

הקשר הרב דורי