מאגר סיפורי מורשת

מסע לארץ ישראל של סבתא של אלין

שמי שרה נולדתי במרוקו  בעיר רבט, זיכרונות רבים יש לי ממקום הולדתי, וממה שאני זוכרת אלה היו זיכרונות טובים ונעימים, שכל הזמן עושים לי טוב וגעגוע.

הייתי בת  6. זכור לי שלמדתי בבית ספר נוצרי, כי היתה לי חברה, שהתעקשתי ללמוד איתה.

זכור לי, יום אחד שבכיתה א-ב, אף אחד מבני משפחתי  לא בא לקחת אותי הביתה, ולאחר שחיכיתי זמן מה ראיתי את השכנה שלי באה ולוקחת אותי אליה לביתה. שאלתי אותה, "איפה אמא שלי?" והיא ענתה לי "הם נסעו לאן שהוא והם תכף יבואו לקחת אותך". לא הבנתי מה קורה. בינתיים שיחקתי בכל מיני דברים עד לשעה 8 בערב ותוך כדי נרדמתי.

פתאום בשעה 2:30 בלילה באו כמה גברים הרימו אותי שמו אותנו במשאית, חושך מצרים, והמשאית נוסעת בדממה, נסענו בערך שעתיים ואז הורידו אותנו ישר בתוך הים, כמעט היה בוקר, היה קר וסוער,  רוחות חזקות נשבו. אנשים אלה העלו אותנו לתוך אנייה שם. המשכנו לישון עד שעה 7:00 בבוקר.

בבוקר כשהתעוררתי אני רואה את עצמי בתוך אנייה יפה כמו בית מלון בתוך הים ואז אני רואה את אמא נושמת לרווחה, מעולם לא ראיתי את אמא כל כך שמחה. יותר מאוחר היא סיפרה לי שזהו, אנחנו בורחים ממרוקו ופננו מועדות לצרפת ומשם לארץ ישראל.

היה כיף באנייה כל הדרך לצרפת היו ריקודים, שירים ופיוטים ממש שמח. לצרפת הגענו אחרי מספר ימים. בחוף חיכתה לנו מונית שלקחה אותנו לפריז. בפריז הצטרפנו לעוד יהודים מטוניס, אלג'יריה ושם במקום שנקרא "קון" – חיינו יחד כמו בקיבוץ. נעים ונחמד, נתנו לנו צריף מסודר רק עם מיטות ותנור גז והיה שם חדר אוכל ענק שכולם אכלו בוקר-צהריים. לארוחת ערב נתנו לנו גז לתנור וארוחת ערב לבית.

חוויות רבות היו לנו במקום זה, זכור לי שכל ערב הלכנו לקולנוע לראות סרטים תנכיים, כמו "שמשון ודלילה", "הרקולס" ועוד. לפני שנכנסנו לקולנוע רקדנו כל הצעירים הבה נגילה והורה.

במיוחד אני זוכרת שבקרבת מקום בו התגוררנו אנשים טובים היו מניחים צעצועים, בגדים ועוד הרבה דברים יפים. אני לקחתי תיק ובובה חדשים שנשאתי אותם איתי לארץ ישראל.

הזוית האישית

שרה ראש: לארץ עלינו בשנת 1964 היישר לקריית גת יחד איתנו עלו עולים נוספים מרומניה, מפרס, מטוניס. כל אחד והחוויות שלו כל אחד והסיפורים שלו – יחד התחלנו את החיים שלנו בארץ ישראל.