מאגר סיפורי מורשת

שמי רגינה בן נעים נולדתי במצרים בעיר קהיר בשנת 1932.

למדתי בבית ספר שמיועד רק ליהודים. בביה"ס היו שלוש קומות. בית ספר היה כחצי שעה הליכה מהבית והשעורים שהכי אהבתי עברית וצרפתית. בבית הספר לא העזנו לקרוא למורה בשמו אלא בכינויו: "המורה". למדנו בבית ספר משמונה בבוקר ועד ארבע. אח שלי היה צריך ללכת איתי לגן אבל לא היה גן בבית ספר והוא לא רצה ללכת לגדולים אז הוא בכה בכה.

גרנו בשכונה שכולם יהודים וקרובים אחד לשני והיה להם ילדים ושיחקנו ביחד קלאס, במצרים היו עושים את הבר מצוות בבית ספר בקבוצה. היה גם בית כנסת גדול שחגגנו כל פעם כשהיה חג הוא עד הלילה ורק מאוחר מאוד היינו הולכים הביתה.

בבת מצווה שלי חגגנו בבית הכנסת ולאחר מכן בבית, חיכתה לי הפתעה שרשרת זהב מבת דודה שלי התרגשתי ואחרי התרגשות ישבנו וסיפרנו סיפורים. שיחקנו משחקי ילדות: קלאס וחבלים שבמשחק תופסים את החבל מסובבים ואנחנו קופצים באמצע. המשחק קלאס :משחקים כשעושים ציור עם אבן גיר זורקים אבן ואיפה שאבן נוחת קופצים עד למקום.

 בצעירותי

בגיל 18, בשנת 1949, עליתי לארץ לאחר מלחמת עצמאות. מלחמת עצמאות החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם, תקפו ערביי ארץ ישראל את היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה של התוכנית. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית חברו לסייע למתקפת ערביי הארץ ואחרי מלחמת העצמאות עליתי לארץ ישראל.

הזוית האישית

יהונתן בן נעים עם סבתא רגינה בתכנית הקשר הרב דורי