מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1957 בארץ ישראל בכפר חב"ד, להורי גנעשא ז"ל וברוך שיחיה גופין. יש לי חמש אחיות וארבעה אחים.

ההורים שלי ברחו מרוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה – בבריחה הידועה של חסידי חב"ד ולבסוף הם הגיעו לפריז, שם הם התחתנו. החיים שלהם שם לא היו פשוטים כלל, כיון שהם חיו כפליטים.

לאחר מספר שנים בשנת 1949 הם הגיעו לארץ ישראל ובהוראת הרבי הריי"ץ ( רבי יוסף יצחק מליובאוויטש) הם התיישבו בכפר חב"ד, התנאים בכפר אז היו קשים. הורי התיישבו בבתים ערביים נטושים ללא תנאים מינימליים  השירותים היו בחצר מחוץ לבית, בביתן עץ ששימש עבור מספר משפחות שגרו בשכנות. בבית היה ברז אחד קטן, ששימש לכול הצרכים. הם כיבסו הכול ביד. את החלב הם קנו אצל הרפתן בכפר, ולאחר מכן הרתיחו את החלב על פרימוס, לא היה להם חשמל, גז וטלפון. הכפר היה קטן, היו בו מעט משפחות, כולם הכירו אחד את השני..

וכשאני נולדתי, הורי עברו לבית חדש שהסוכנות נתנה להם. אז כבר היה חשמל ומכונת כביסה והיו תנאים יותר קלים. אני נולדתי בזמן שונה לגמרי! אבי היה חקלאי והיה לנו משק של תרנגולי הודו. הוא עבד קשה מאד ואנחנו השתדלנו לעזור לו. היינו עוזרים לו לחסן את האפרוחים, לטפטף להם טיפות בעיניים ועוד עבודות מהסוג הזה.  בשנות ילדותי אהבתי לשחק עם חברותי בחבל, קלאס, שבויים ומחבואים.

הוריי היו חסידים מאד גדולים של הרבי, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש.  השתדלו להפיץ יהדות ולעשות את המבצעים של הרבי בכל מיני אופנים. לאור הכרזתו שך הרבי בשנת תשל"ד על מצבע צדקה, נרתמו הוריי למבצע, הם הפיצו קופות צדקה  מיוחדות בצבע צהוב שהוטבעו עליהם המבצעים של הרבי. (מצורף תמונה)  הקופות בכלל היו מיועדות לקופסאות של תרופות והוריי ביקשו מהחברה שיהפכו כמות של קופסאות שהם הזמינו לקופות. עד היום מפיצים ומשתמשים בקופות הללו ברחבי העולם. על פי הוראותיו של הרבי, נבחר הצבע של הקופות, הצבע הצהוב. כמו כן הורה הרבי להדפיס מסביב לכל קופה את שמות כל עשרת המבצעים עם הסבר תמציתי על כל מבצע. אבי חילק לבתי חב"ד רבים את קופות הצדקה. עד היום ממשיך אבי שיחי' לייצר את הקופות הצהובות.

הזוית האישית

סבתא בתיה השתתפה עם נכדתה גנשי במפגשי הקשר הרב דורי, ושיתפה אותה בסיפור על שנות ילדותה.