מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1950 בירושלים, בבית חולים זיו.

אבי היה חשב כמויות בחברת "סולל בונה", שנחשבה לחברת הבניה הגדולה והעיקרית בארץ ובנתה את מרבית המבנים הציבוריים בישראל.

אמי הייתה מורה לתזונה בבית ספר. אז קראו מורה לתזונה ולא מורה לבישול. היו מלמדים את התלמידים לבשל ובצהרים תלמידי בית הספר הכינו את ארוחת הצהרים לתלמידי בית הספר שאכלו כולם יחד בחדר האוכל.

אבי מאוד אהב ספורט ולכן רשם את כל ילדיו לכל חוגי הספורט, קנה לכולנו תלבושות ותמיד דאג שנגיע לחוגים בזמן, כולל שחיה, שזה דבר שמאוד היה חשוב לו. אימא הייתה אימא למופת. הבית היה תמיד נקי ומסודר וארוחת הצהרים הייתה חמה ומחכה לילדים.

האימהות של אז היו יושבות ומכינות תחפושות לפורים, הכול מעשי ידי האימהות. כל האימהות בשכונה היו עוזרות אחת לשנייה. כמו כן כל המשפחה הייתה יושבת ומכינה קישוטים לסוכה בהדרכת האימהות בשכונה. בפורים היו מכינים משלוחי מנות והילדים היו הולכים לחלק את משלוחי המנות לשכנים. בכל חג הייתה אוירה נהדרת בשכונה. הכנות לכל חג היו עם המון שמחה, שירים, משחקים והיופי היה שכולם עזרו זה לזה. כולם הכירו את כולם. בבית דיברנו את השפה העברית. אמי אמרה כעת אנחנו בישראל וצריכים לדבר רק עברית. כשהוריי לא רצו שנבין אותם היו מדברים בצרפתית וערבית מרוקאית. רוב שנותיי עבדתי בבנק.

כעת אני פנסיונרית ועובדת כיועצת נדל"ן, וכמובן מבלה הרבה עם נכדי המקסימים, מעבר למפגשים המשפחתיים, הטיולים והפיקניקים.

בצעירותי אני תמיד זוכרת את עצמי בחוגי ספורט, בלט, נגינה ורכיבה על אופנים. קריאת ספרים – הייתה ספריה בשכונה. הייתי לוקחת ספר, יושבת במדרגות, מסיימת את הספר ומחליפה ספר נוסף שיהיה לי עד לשבוע הבא להחלפה. הייתי גם בתנועות נוער. כל קיץ הורי היו שוכרים דירת נופש והיינו נהנים מהים, בריכות, ארוחות ערב מפנקות וכן ביקור בקרקס שהיה מגיע לישראל. צר לי לאכזב אתכם נכדי, עם כל הטכנולוגיה המתקדמת שיש לכם היום, "לנו הייתה ילדות מופלאה".

בשנות ה-50 לא היו אמצעים לקחת את הילדים להצגות, אז אחת השכנות הייתה מותחת שמיכה בדלת הכניסה לביתה והייתה עושה לנו תיאטרון בובות. את כל האגדות הכרנו דרך תיאטרון הבובות המפורסם. אנחנו הילדים היינו יושבים על המדרגות ונהנים מההצגה. בסוף ההצגה כל ילד היה מקבל שקית ממתקים. ההצגות היו בימי שישי וכך היינו חוגגים את קבלת השבת בשכונה.

למדתי בבית הספר היסודי "גרשון אגרון" בשכונת קריית היובל בירושלים. בתיכון למדתי בבית ספר בית-חינוך בירושלים. באוניברסיטה לקחתי מספר חוגים באנגלית, ערבית מדוברת ופסיכולוגיה. כל ילדי הכתה שהם למעשה גם ילדי השכונה היו חברי. המשחקים בהם שחקנו היו: מונופול, דמקה, דוק, סולמות וגנבים ומשחקי חוץ: 7 אבנים, קלאס, חבל, מחניים, מחבואים, מחפשים את המטמון, רכיבה על אופניים.

משפחתי עלתה לישראל בשנת 1949, אני עוד לא נולדתי. ממרוקו למרסי בצרפת משם הפלגה באנייה עד לנמל חיפה ומשם לירושלים לשכונת תלפיות. משפחתי גרה בצריף. בתקופה זו, שנקראה אז תקופת הצנע, היה קשה להשיג מזון וכל משפחה קבלה תלושים בכדי שיוכלו לקנות מזון. הייתה להורי גינת ירק והם גידלו תרנגולות בכדי שיהיה קל יותר להשיג ירקות וביצים. לקראת החגים ההורים היו אוספים את התלושים לקנות מזון רב יותר לחגים.