מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בירושלים

מפגש ראשון עם הנכד מתן בביה"ס
הנהירה לכותל לאחר המלחמה
השכונה שלי, זכרונות

נחמו". נולדתי בירושלים, למשפחה שעלתה בשנת 1924 מפרס, מהעיר שושן הבירה. הקטנה מבין ארבעה ילדים. 

גרנו בשכונה שקרובה לגבול הירדני והילדות שלי עברה עליי כשברקע היה הנוף של האוניברסיטה העברית שבהר הצופים, בית תורג'מן שהיה הגבול ובית הספר לשוטרים ירדניים – שהיום הוא גבעת התחמושת. זיכרון ראשון – אחרי 1948 הר הצופים נשאר בידי ישראל בתוך שטח ירדני. בכל חודש הייתה עולה שיירה להר ואנחנו הילדים חיכינו לשיירה בשמחה רבה. זיכרון שני – בכל חג חנוכה הייתה חנוכייה גדולה שדלקה על גג האוניברסיטה בהר הצופים ואנחנו היינו עולים על גגות הבתים כדי לראות אותה. מצב זה נמשך עד 1967 כשהעיר אוחדה מחדש.

השכונה שלנו הייתה מעורבת, ותיקים ועולים חדשים. חופשיים, מסורתיים וחרדים מכל התפוצות. הילדים כולם כאחד שיחקנו בחוץ- " ארץ" (קלאס) , תופסת, מחבואים, קפיצה בחבל וכו' . הילדות עברה באושר, בחבורות, מחוץ לבית.  החטיפים היו לחם שחור טבול בשמן זית וזעתר. צמר גפן מתוק שקנינו ממוכר שעבר בשכונה ומכר גם תפוחים מסוכרים.  גדלתי במשפחה עם הרבה בני דודים, זה אומר שבכל שבת וחגים היו אספות משפחתיות שמחות, בבית או ביערות סביב ירושלים. 

"החגיגה" האמתית  והגדולה הייתה ביום כיפור אחה"צ כאשר כל הילדים נאספנו בבית הכנסת של סבא שלי וחיכינו לתקיעת השופר המסיימת את הצום. ואז הילדים התקבצו בחצר בית הכנסת וכמו במעשה קסם- שלפנו כל אחד ואחד את הממתק האהוב עליו או הפרי שהביא מהבית וערכנו "סעודה" כלבבנו. עד היום טעם הממתקים והעוגות הנכספים נשאר בפי ואני נזכרת בו בכל מוצאי כיפור.

מלחמות ישראל

עם פרוץ המלחמה, כמו בילדות גם כבוגרים, עמדנו לצידי הכביש וקבלנו את פני הלוחמים שעברו בדרכם לקרב על ירושלים, היו שם חרדים שברכו אותם וחלקו להם ספרי תורה. ואילו אנו, חלקנו להם ערכות ניקיון, מזון, ממתקים וקבלנו מהם מספרי טלפון כדי להתקשר בשמם  למשפחות ולמסור ד"ש. כשהיה להם מעט פנאי ארחנו אותם בבתים למקלחות ומנוחה. עד למלחמת ששת הימים אסור היה למטוסים ישראלים לטוס מעל פני העיר ירושלים וההתרגשות של התושבים הייתה גדולה כאשר הופיעו המטוסים שלנו, הטנקים והחיילים. עד שנת 1967 ירושלים הייתה מחולקת למזרחית – בידי ירדן ולמערבית – הישראלית. לא הייתה גישה למקומות הקדושים, כמו בתי הכנסת והכותל המערבי ששמענו עליהם סיפורים. במלחמת ששת הימים שוחררה העיר ירושלים אחרי מלחמה קשה. אנחנו, שגרנו קרוב לגבול, צריכים היינו לרדת למקלטים. מלחמה קשה הייתה בבית הספר לשוטרים, ובתוך העיר העתיקה בה נלחמו  בתוך הסמטאות בדאגה לא לפגוע באזרחים ובמקומות קדושים.   עם שחרור העיר הייתה התרגשות רבה בעם. ובחג השבועות לאחר המלחמה הייתה נהירה אל העיר העתיקה והכותל. המבוגרים מתוך געגועים והצעירים מתוך סקרנות.

מלחמת ששת הימים הסתיימה קרוב לחג השבועות – אחד משלושת הרגלים. לכן אני ומשפחתי יחד עם המוני בית ישראל נהרנו ברגל בין ההריסות והחורבות לכיוון הר ציון ומשם ירדנו בדרכים פתלתלות לכיוון הכותל המערבי שקשה היה לראות אותו בין כל ההריסות. משם הלכנו לחפש את בתי הכנסת שהיו בעיר העתיקה. אחרי השמחה בכותל ההרגשה בבתי הכנסת הייתה קשה מפני שהם הפכו להיות חורבות. מאז כל הרובע היהודי שוקם.

 

נחמה אלק תרמה שני סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים:

להיות מורה באולפן – חוויות וזיכרונות

חוזק הרוח, האיתנות והאמונה

העשרה

שושן הבירה: "שׁוּשָׁן (בפרסית: ??? שוש) היא עיר עתיקה באיראן של היום, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל. שושן הייתה עיר מרכזית של העילמים, הפרסים והפרתים. היא מוזכרת במגילת אסתר, בספר נחמיה ובספר דניאל. כיום נמצאת באתר העיר שוש. שושן הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015". ויקיפדיה

תשע"ו

מילון

ירושלים המחולקת
החלק המזרחי של ירושלים היה בידי ירדן לאחר הקמת המדינה והחלק המערבי היה בידי הישראלים

שושן הבירה
שׁוּשָׁן (בפרסית: ??? שוש) היא עיר עתיקה באיראן של היום, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל. שושן הייתה עיר מרכזית של העילמים, הפרסים והפרתים. היא מוזכרת במגילת אסתר, בספר נחמיה ובספר דניאל. כיום נמצאת באתר העיר שוש. שושן הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015.

ציטוטים

”השכונה שלנו הייתה מעורבת, ותיקים ועולים חדשים. חופשיים, מסורתיים וחרדים מכל התפוצות. כולנו שיחקנו בחוץ“

הקשר הרב דורי