מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1934 בירושלים, בבית ולא בבית החולים. גדלתי בבניין שסבא שלי קנה כשהיגיע לארץ. הורי נולדו באותו בניין, נישאו באותו בניין ושם גם נולדתי אני, אחיי ואחיותיי. הורי חיו עד אחרית ימים ושנים בשיבה טובה באותו בניין. נולדתי לאב חזן ששימש 60 שנה בבית כנסת "בורוכוב". אבא ידע ארבע שפות: עברית, ערבית, ספרדית, ובוכרית.

הרבה תכשיטים מישכנו הסבא והסבתא כדי שאבא לא ילך לצבא הטורקי כי כמעט כל מי שהיה הולך לא היה חוזר. בסוף לא הייתה ברירה, אבא נאלץ להתגייס לצבא הטורקי. דמעות רבות נשפכן, כי אבא היה בן יחיד וסבא וסבתא היו זקנים…..

אמי למדה בבית ספר "מיסלנדו" וידעה 7 שפות: עברית, ערבית, ספרדית, בוכרית, אנגלית וצרפתית. אמי הייתה מגדת בבית הכנסת.

כשהייתי בת שנתיים וחצי, האוטו של הלחם היה מביא לחם הביתה ולא היו קונים את הלחם במכולת. ירדתי למטה והלכתי מאחורי האוטו לחם, הנהג לא הבחין בי הוא נסע אחורנית והפיל אותי. כמובן שהיו צעקות עד לב השמים והורי רצו איתי לבית חולים הדסה שהיה קרוב מאוד לביתי. שם לא רצו לקבל אותי בלי תשלום, אחת האחיות צעקה: "טפלו בה עכשיו ואחר כך תדברו על כסף". קיבלתי טיפול, אבל יצאתי עם צוואר שלא יכולתי ליישר. הייתה לנו שכנה שבעזרת תרופות סבתא ומסאז'ים ריפאה אותי.

למדתי בבית ספר לבנות "גימל" שם התחנכתי ולמדתי עברית, אנגלית וגם למדתי ספרדית, ערבית ובוכרית מההורים ומהשכנים שהיו לי בתקופת ילדותי.

חברת אצ"ל

כשהייתי בת 16 הייתי חברה באצ"ל, נתנו לי תפקידים זוטרים כמו להדביק מודעות. התרגשתי להיות חברה באצ"ל, חשתי שאני תורמת למדינה. אחי יעקב, נעדר לעיתים קרובות מהבית, אז עוד לא ידענו שהוא פעיל באצ"ל. פעם הטמנו פצצה ב cid, תכף לאחר שהיא התפוצצה היה עוצר ואחי לא שב הביתה, דאגנו לו מאוד, אך היה לנו הסכם שאם הוא לא בא הוא נמצא אצל חבר.

במלחמת השחרור, חשבתי שהגענו לגאולה אך המציאות טפחה על פני. אחרי השמחה והריקודים שרקדנו בחוצות ירושלים, החלה המלחמה. חמש מדינות נלחמו בנו. היה לנו אוירון אחד וכל צרכינו היו מוקצבים. אף על פי כן, בן גוריון היה מביא עולים חדשים, עוד ועוד בלי להתחשב במצב. לימים שמעתי הרצאה של ישראל אלדד, איש שליחים, שאמר: "הערצתי את בן גוריון שהביא עולים חדשים בלי להתחשב במצב".

מיד לאחר מלחמת השחרור, האצ"ל הביא אנייה מלאת נשק, ובן גוריון התנגד להכניס את האנייה לארץ, מפני שפחד ממה שיגידו מדינות העולם ולכן ביקש להטביע את האנייה. בגין כעס מאוד, אבל רצה למנוע מלחמת אחים ולכן מסרו את כל הנשק שהיה לאצ"ל והם התבקשו להתגייס לצה"ל. נסערתי מאוד ובכיתי, אך לא הייתה ברירה, זאת הייתה המציאות.

 רבקה באבא והתלמידה עמית היבשר בתכנית הקשר הרב דורי 2008

סיפורה המלא של רבקה באבא בספר תיעוד תכנית הקשר הרב דורי "ממעיין חיינו" 2008

הזוית האישית

סיפורה של רבקה באבא תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה במרכז לתלמידים מחוננים, ידיד במכללה האקדמית תלפיות בתל אביב בשנת תשס"ח, 2008. הסיפור תועד ופורסם בספר "ממעיין חיינו" בעריכתם של המורה מוביל התכנית דוד וצלר ומנהלת המרכז יהודית גדנקן.