מאגר סיפורי מורשת

לפני קום המדינה בתקופת "המנדט", כשהבריטים האנגלים שלטו בארץ, הייתה תקופה שנקראה  " תקופת הצנע" , זאת אומרת שהיה מעט מאוד אוכל בארץ. את האוכל קנינו עם "תלושי מזון ". קיבלנו לכל משפחה תלושים  חמש ביצים, ק"ג קמח, בקבוק שמן וכיכר לחם אחד. כשסבתא נסיה רצתה לפנק אותנו, היא שמה לנו בצלוחית שמן וקבלנו פרוסת לחם, אותה טבלנו בשמן. זה היה מעדן !

הבריטים היו נוסעים במכוניות משוריינת משמיעים סירנה וברמקול מודיעים, " עוצר בית עוצר בית עד הודעה חדשה ".  כל האנשים היו צריכים להיכנס הביתה עד לגמר העוצר. כשנגמרה לנו הסבלנות לשבת בבית , לקחנו קרטון גלגלנו אותו כמו חצוצרה יצאנו החוצה והכרזנו שמותר לצאת ושהעוצר נגמר. החיילים הבריטים בזמן העוצר היו עוברים בין הבתים ומחפשים עולים חדשים שהגיעו ארצה בלי אישור  ושמתחבאים בבית. הם כעסו עלינו וחיפשו מי השמיע את ההודעה שהעוצר ניגמר. אנחנו היינו מתחבאים להם עד שהם היו הולכים    

 

כל זה קרה לפני קום המדינה, לפני שהכריזו בשנת 1948 על יום העצמאות הראשון למדינת ישראל. לפני שגרשו את הבריטים מהארץ.  גרוש הבריטים היה כרוך לפעמים בשימוש עם נשק, על ידי ארגון " ההגנה " וארגון "אצל ", שהשתמשו ברובים. גם אנחנו התאמנו להשתמש ברובים.

החיים באבן יהודה אחרי שגרנו בחיפה עברנו לגור באבן יהודה בשנת 1952. אבן יהודה הייתה מושבה קטנה עם מעט מאוד תושבים. התושבים התפרנסו מגידול עופות ומגידול פרות. בבית ספר היו מעט מאוד ילדים, ולכן למדנו באותה הכיתה ילדים בגילים שונים. לא היו כיתות בית ספר ולכן בית הכנסת שימש כחדר לימוד. היה לנו כיף אחרי שעות הלימודים , כי במרכז המושבה היה מגרש משחקים שבו כל  הילדים בכל הגילים שחקו יחד עד שהחשיך .           

 

הלימודים בבית הספר התיכון, בנתניה בזמן הלימודים סבא עזר להורים (לסבא וסבתא ) בפרנסה של המשפחה. סבא היה אחרי שעות הלימודים, מדריך בצופים. הצופים יצאנו למחנות ולג'מבורי ולפעילויות לטובת המושבה.

 

סבא בגמר הלימודים בבית ספר התיכון התגייס לצבא .התחיל בטירונות , המשיך לקורס "שידורי מורס" עבר קורס "הצפנה" ( כתיבה בכתב סתרים ), המשיך לקורס קצינים ונהיה מפקד על פלוגה בחיל התותחנים.   

 

סבא השתתף בכמה מלחמות                                                      

מלחמת "ששת הימים", "מלחמת ההתשה" בתעלת סואץ שבמצרים, מלחמת "שלום הגליל", ובסוף השרות הצבאי כקצין במילואים, השתתף במצור על העיר "ביירות" שבלבנון שם התחבא מנהיג אש"פ יאסר עראפת , שצה"ל רצה לקחת בשבי. התפקיד של היחידה של סבא ושל התותחנים היה להפגיז בפצצות מרגמה בקוטר 160 מ"מ את ביירות, כדי שהכוחות של הצנחנים יוכלו להיכנס לביירות ולשלוף את המחבלים ממנהרות שנחפרו על ידם מתחת לבתים.

 

אחרי הצבא סבא התחיל ללמוד בפקולטה למשפטים בירושלים, לימודי עריכת דין . אבל אחרי שנתיים נאלץ סבא להפסיק את הלימודים, כיוון שסבא  פייביש חלה, ואחד מהבנים היה חייב להחליף אותו בעבודה. סבא זאבי הפסיק את הלימודים והתחיל לנהל את החנות.

סבא מנהל עסק לפרנסת המשפחה. החנות של סבא פייביש הייתה בנתניה. עם הזמן החנות בנתניה גדלה והתווספו עוד חמש חנויות (חדרה , חיפה , הרצליה , פתח-תקוה , תל-אביב ) החנויות עסקו ביבוא קרמיקה מאיטליה .  סבא היה צריך לטוס פעמים רבות לתערוכות באיטליה כדי לבחור מוצרים חדשים ומאוחר יותר גם הילדים של   סבא – שקד ( אבא של אורי ) הצטרף לנסיעות לחו"ל .לסבא זאבי ולסבתא רונית, נולדו שלושה ילדים. תומר, שקד והדס התחתנו גם הם ונולדו להם ילדים שהם הנכדים והנכדות של סבא זאבי וסבתא רונית. לתומר והילה נולדו : דריה מיכאל איתמר ויהונתן .                             

לשקד ונטלי נולדו : (אני) אורי וניצן .                                              

להדס ויוסי נולד : אביתר .                                                              

 

אנחנו כמשפחה אוהבים מאוד להיפגש. לשחק וגם לצאת לחופשות ביחד. לסבא מלאו לפני מספר חודשים 70 שנים . יצאנו לירושלים לחגוג לסבא יום הולדת . ירד שלג כל הלילה ובבוקר העיר הייתה מכוסה בלבן. היה יום משפחה כיפי , החלקנו על גבי מזרון במורד הפארק ולאחר מכן הלכנו למוזיאון המדע שבו היה הפעלה של מכונות שלימדו אותנו על "כוחות פיזיקאליים".    

 

צנע: "במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך".

תשע"ו