מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר חולון בשנת 1940 השם חולון הגיע מהמילה חולות. במקום היו מעט בתים שמוקפים כולם בחולות זהובים חולון ממוקמת בחלקו הדרומי של גוש דן והיא גובלת בתל אביב, בבת ים, ראשון לציון ובאזור. בתחילת שנות ה- הוקמו בשטחי החולות בדרומה של יפו חמש שכונות חדשות שבשנת 1940 אוחדו למועצה מקומית אחת וזאת העיר חולון.

תחילתה של העיר שקמה מן החולות, לא הייתה קלה. בשנים שלפני קום המדינה סבלה חולון מהתנכלויות מצד הכפרים הערביים תל-א-ריש ויאזור הסמוכים. לאחר קום המדינה שגשגה וצמחה ובשנת 1950 קיבלה מעמד של עיר.

מקום מגורי: נולדתי וגדלתי בחולון בשיכון אותו בנתה החברה לשכונות עובדים. מכיוון שאלה היו בתי שיכון, הם היו זולים יותר מבתים פרטיים והשיכון נקרא, שיכון זול. ברחוב שלנו היו שמונה בתים בעלי שתי קומות שבכל בניין גרו שש משפחות והדיירים בעלי הדירות הם אלה שעבדו בהקמתם.

גודל הדירה היה כ- 50 מטר. בכל יחידת דיור היו שני חדרים ,מטבח, יחידת שירותים ,מרפסת וחצר. תשומת לב מיוחדת נתנה לגינון וכך אט אט, ים החולות החל לעטות צבע ירוק. גולת הכותרת של קריית עבודה הייתה הקצאת רצועה ירוקה ברוחב 60 מטר ובאורך 1500 מטר שחצתה את קריית עבודה מצפון לדרום וכוונת המתכננים הייתה שבסוף יום העבודה הקשה , יוכלו העובדים לצאת אל הגן ולנוח. כיום הוא נקרא "גן הרצל".

חיי הילדות שלי: משפחתי כללה 4 נפשות אבא אמא אחותי ואני. מכיוון שהמשפחות היו צעירות היו בשכונה הרבה ילדים שכולם הכירו את כולם ושיחקו ביחד. המשחקים היו תמיד בחוץ. שיחקנו במשחקי חברה כמו: מחבואים, תופסת, קפיצה בחבל, מחניים ועוד.

בבית היו החיים שונים לגמרי מהחיים של היום. גרנו בדירת שני חדרים. חדר אחד שימש לחדר השינה של ההורים בלילה, ולסלון המשפחתי ביום. החדר השני היה חדר השינה שלי ושל אחותי וחדר הלימודים והספרייה הענקית שהייתה לנו בבית. אבא שלי היה אדם משכיל מאוד והוא הקפיד להעביר לנו ידע רב על מורשת ישראל, על חגי ישראל, על התרבות היהודית וסיפורים ואגדות על חיי היהודים בעבר. אנחנו היינו הבית היחיד שהייתה בו ספרייה גדולה, פטיפון עם תקליטים ומצלמה שאבי אהב להשתמש בה וצילם אירועים בחיי משפחתנו. ממנו קיבלתי את אהבה שלי לספרים ולימים הייתי בעלת חנות ספרים אהבתי לצלם וכך לכל ילדיי יש אלבומי ילדות רבים. בזכותו של אבי אני קשורה למורשת ישראל, לעם ישראל ולארץ ישראל.

חיינו בבית היו שונים מאוד ממה שאנחנו מכירים היום. באותה תקופה לא היה פריג'ידר אלא מקרר קטן לקרח. פעמיים בשבוע היה בא "אוטו קרח" ואימי הייתה שולחת אותי עם שק יוטה כדי להביא חצי בלוק קרח. למוכר הייתה סכין מיוחדת והוא חתך את בלוק הקרח לפי בקשת הקונים (לחצי או לרבע) אני הייתי מביאה את הקרח למקרר ושם הוא נשמר במשך חצי שבוע, עד שנמס. גם הרחצה הייתה שונה בעבר ממה שהיא כיום. היה לנו חדר שירותים קטן היה בו אמבטיה ותנור ארוך וגבוה שבתחתיתו היה פתח ובו שמנו גזרי עצים ואבי היה מדליק אותם וכך חיממנו את המים.

ביום חמישי אמי הייתה קונה דגים לשבת כדי להכין גפילטע פיש הדגים היו שוחים באמבטיה יומיים וביום שישי אמי הייתה מוציאה אותם ומבשלת גם צורת הכנת הבישול הייתה שונה. לא היה אז גז ולא תנורי חשמל והבישול נעשה על גבי פתיליה או פרימוס.

ימי שישי היו מיוחדים מאוד. בערב שישי ישבה המשפחה ליד השולחן שרנו שירי שבת ובירכנו את השבת בברכה "שלום עליכם" אחותי הייתה מקריאה את הברכה "אשת חייל". אחרי כל זה ישבנו לאכול את הארוחה הטעימה שאמי הכינה לכבוד שבת.

את המצרכים היינו קונים במקום שנקרא "צרכנייה" שם היו כל המוצרים אבל לא באותו שפע שיש היום. זכורה לי תקופה אחרי מלחמת העצמאות, שבה לא היה מספיק מצרכים והממשלה הנפיקה תלושים מיוחדים לכל משפחה וכל משפחה קנתה אוכל לפי ההקצבה שהקציבו באותו שבוע. למשל חצי קילו בשר, חבילה אחת חמאה, קילו סוכר ועוד. לנו המצב נראה טבעי ולא התלוננו. החיים נראו לנו טובים.

חלב לא היה בצרכנייה ואותו הביא לבתים "החלבן" היה לו כד גדול עם חלב והמכסה היה מחולק לליטרים. הוא היה שופך את החלב מהכד למכסה ומחלק לכל משפחה את ההקצבה שלה. הילדים נטלו חלק במטלות הבית באהבה ובטבעיות. אחר הצהריים היו מתאספים תושבי השכונה ומשחקים ברחוב עד רדת הערב. בחולון נפתח גן ילדים ובית ספר "ביאליק" שהוא היה בית החינוך הראשון לילדי העובדים ולמדו בו 396 ילדים בשלוש עשרה כיתות.

העשרה:

חולון: חוֹלוֹן היא עיר במחוז תל אביב,התשיעית בגודל אוכלוסייתה בישראל. היא ממוקמת מדרום-מזרח לתל אביב, מצפון לראשון לציון, ממזרח לבת ים וממערב לכביש 4. שטח השיפוט שלה הוא 19,200 דונם ואוכלוסייתה מונה כ-200,000 תושבים. העיר נוסדה בשנת 1940 כאיחוד של חמש שכונות: גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם. חולון הוכרזה כעיר בשנת 1950. (ויקיפדיה).

תשע"ה 2015

תכנית הקשר הרב דורי