מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקיבוץ בית השיטה. אבא נחמיה היה חלוץ מגרמניה, ואימא גאולה נולדה בירושלים, דור רביעי והייתה בתנועת נוער, "מחנות העולים", הם היו ממקימי הקיבוץ. נולדתי בבית החולים בעפולה. אמא הביאה אותי הביתה ישר לבית התינוקות. גדלנו בלינה משותפת. הילדים גרו בבתי ילדים, בית תינוקות אחריו פעוטון ואחריו לגן. להורים היה חדר מגורים.

אני וסבתי

אחרי הצהריים היינו הולכים להיות עם המשפחה בחדר וחוזרים לישון בבית הילדים. יש לי שתי אחיות גדולות ושלוש שנולדו אחרי, וגם סבתא גרה איתנו והיה כיף. כשהייתי בת כמה חודשים, אבא שלי התגייס לצבא הבריטי וחזר אחרי שלוש שנים. לי סיפרו שאבא חזר ולא הסכמתי להשתכנע במשך כמה ימים שזה הוא. אמרתי שאבא שלי באיטליה.

מלחמת השחרור הייתה כשעוד הייתי בגן, הייתי בת חמש וחצי. הגן היה בקומה הראשונה של בית בן שתי קומות. מכיוון שלא היו לנו מקלטים, אני זוכרת שנכנסנו מתחת למיטות כאשר הייתה אזעקה. החברים שהיו בקומה השנייה ירדו אלינו למטה. כשהיינו יכולים לצאת מהגן היינו הולכים בתעלות שנחפרו בקיבוץ על מנת להתנייד ממקום למקום בצורה מוגנת. חלק מהתעלות היו מכוסות עד לבית של ההורים.

בגן היה לנו מגרש משחקים גדול (שעכשיו נראה לי קטן יותר) והפעלנו הרבה את הדמיון כששיחקנו שם. היו בו נדנדות, מתח, אני לא זוכרת אם היה ארגז חול. אולי… פעם אחת החלטנו לחפור באדמה עד שנגיע לאלוהים ומי שלא עזר לנו לחפור אמרנו לו ש"הוא לא ישתתף באלוהים".

אני בילדותי

היינו יוצאים מהגן כמעט כל יום. טיול קטן במשק או טיול ארוך יותר (כשגדלנו) לקיבוץ שכן כמו תל יוסף או לכיוון מושב מולדת. ותמיד ברגל. אם הלכנו רחוק יותר חזרנו בטרמפ במשאית שעברה בדרך. כשעלינו לכיתה א' ואחר כך ב' ו – ג' וכו', גרנו בבתי ילדים לפי כיתות, בבית שבו הייתה לנו גם כיתת הלימוד. שם למדנו עם המחנכת שלנו את רוב המקצועות: עברית חשבון תנ"ך וכו'. אני זוכרת שכשהייתי בת 7 בערך, אימא נסעה איתי לרופא בעפולה. כשיצאנו מהמרפאה, עפולה הייתה מכוסה בשלג. לקחתי את הכובע שהיה לי, כובע טמבל, ומילאתי אותו בשלג להראות לילדים בבית. כל הדרך הביתה ירד שלג וכמובן שגם בבית השיטה כבר ירד. הצטרפתי לילדים שכבר בנו איש שלג או ניסו לגלגל כדור שלג במדרון על מנת שיגדל. הסתבר שכמעט בכל הארץ ירד שלג. מאז יורד שלג רק בהרים הגבוהים.

אני בילדותי

מאוד אהבתי לקרוא. מהרגע שלמדתי לקרוא קראתי בכל מקום, גם בשיעורים בכיתה, מתחת לשולחן. בבית השיטה אני זוכרת ילדות עם הרבה חופש. זמן חופשי. לנו הילדים היה זמן לשחק ביחד או עם חברים, להביא חברים אלי הביתה כשהלכנו לבית ההורים או ללכת עם חברה לבית של ההורים שלה. היינו חבורה קטנה של ילדים שעדיין אני בקשר איתם. חלק נשארו בבית השיטה וחלק עברו יחד איתי לאיילת השחר.

אני בילדותי

כשהייתי בת 9 בכיתה ד' המשפחה שלי, שבינתיים נולדו לה עוד שלוש בנות, יחד עם קבוצה גדולה של משפחות עזבה את בית השיטה בעקבות פילוג פוליטי, ועברה לקיבוץ איילת השחר. וזה כבר סיפור אחר.

הזוית האישית

הנכדה אלונה: היה לי ממש כיף בתכנית כי אני מרגישה שאני וסבתא שלי זכינו לעוד זמן איכות ביחד ואני מרגישה שאני מכירה אותה טוב יותר עכשיו. זאת הייתה באמת חוויה כיפית, מלמדת ומחברת.

סבתא רוני רות: תוך כדי כתיבת הזיכרון הבנתי שהייתה לי ילדות מאושרת. תמיד היו לי ולאלונה נושאים משותפים לדבר עליהם כמו קישוטי עוגות, אפיה, צביעת מנדלות ולאחרונה גם ברידג', אבל לא יצא לנו לעשות הרבה מהדברים האלה יחד (התחביבים שלי). אני עכשיו אתחיל למצוא יותר זמן לעשות את זה. מאוד נהניתי בתכנית של הקשר הרב דורי, בעיקר שיכולתי להיות עם אלונה יותר מתמיד.