מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות באשדות יעקב

יעל והתלמידים
יעל בילדותה
יעל מספרת על החיים בצל המלחמות

נולדתי בקיבוץ אשדות יעקב בתאריך 12.2.1940, בקיבוץ אשדות יעקב. הקיבוץ גובל עם מדינת ירדן.
עוד על אשדות יעקב ניתן לקרוא בקישורים: באתר הקיבוץ אשדות יעקב, אשדוד יעקב בויקיפדיה
 
"אשדות יעקב איחוד הוא קיבוץ בעמק הירדן, במרחק של 5 ק"מ מהכנרת, בסמוך לגבול עם ירדן משתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ הוא המשכו של קיבוץ אשדות יעקב, שבשנת 1951, בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית שינה שמו ל"אשדות יעקב איחוד", בעוד שקיבוצם של הפורשים נקרא "אשדות יעקב מאוחד"."
  
בילדותי שהייתה לפני קום המדינה, נהגנו לטייל עד לסכר שעל הירדן כדי לראות כלניות. אני זוכרת, גם את רכבת העמק שהעבירה אנשים וסחורות מדמשק שבסוריה. לאחר מלחמת העצמאות נסגר הגבול ורכבת העמק חדלה לנסוע.
 
כשהייתי בת עשר עברה משפחתי להרצליה. כנערה  הייתי פעילה בתנועת הנוער העובד וגם הדרכתי קבוצות של נוער. בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור הירדנים תקפו את הקיבוץ והוחלט להעביר את הילדים והנשים לחיפה. הגברים נשארו לטפל בקיבוץ ולשמור עליו.
 
סיימתי כיתה י"ב והתגייסתי לצבא לשירות בשלישות הראשית (שם מרוכזים כל הפרטים של חייל בצה"ל ). למדתי הוראה בסמינר "לוינסקי" בתל אביב ואת עבודתי כמורה התחלתי בקיבוץ גינוסר, שעל חוף הכינרת. לימדתי שם כמורה מספר שנים עד שהכרתי את יאיר בעלי ועברתי למושב "רם און". לימדתי בבית ספר "יד לחמישה " ברם און. נולדו לי ארבעה ילדים. 
 
בשנת 1967 מלחמת " ששת הימים" הופגז הישוב מכוון ירדן והבית שלנו נפגע מפגז כשהיינו במקלט. כול הגברים היו במלחמה ואת המשקים ניהלנו אנחנו הנשים. יאיר בעלי ניהל את משק הבקר שהיה בגלבוע ויותר מאוחר הקים חממה גדולה של חרציות . בזמן המלחמה בני הבכור היה בגן והיה מסוכן להעביר את הילדים לבתים וכל הילדים נשארו במקלט של הגן מספר שעות. מסביב ליישוב התרכז צבא גדול ואנחנו דאגנו לחיילים לאוכל ושמיכות.
 
את הפרחים של החממה לא היה למי לשלוח ושלחנו אותם לבתי החולים. את חג החנוכה הראשון חגגו כל משפחת חרוזי בהרצליה. בתוך חבילה שלא הכרתי נמצאה חנוכייה שאימא הביאה מרוסייה. זו הייתה חנוכייה מיוחדת, כי על היהודים אסרו לקיים את מצוות הדת. ברוסייה היו מדליקים את החנוכיה בסתר. ומאז הם חוגגים מדליקים את החנוכה ונזכרים במשפחה שנשארה ברוסיה ונספתה בשואה. סיפור החנוכייה נמסר מדור לדור.  
בחנוכה אמא של יעל הייתה תופרת לילדים שקיות מבד כדיי לאסוף בהם דמיי חנוכה. הילדים היו עוברים בבתיי השכנים ואוספים את הכסף.  
 
בקיבוץ של פעם הילדים לא גרו עם ההורים אלא גרו ביחד בבית כולל, בית ילדים. שם גרנו, אכלנו, למדנו, ניקינו, וגם ישנו בלילה. את ההורים הינו פוגשים רק אחר הצהריים במשך שעתיים בחדר הקטן של ההורים. היה קשה מאוד להיפרד בערב מההורים בלילה. אני במיוחד זוכרת, שהייתי בורחת בלילה מבית הילדים הכולל לחדר ההורים, הייתי הולכת בחושך, הבית היה דיי רחוק.
 
בקיץ בעמק הירדן מאוד חם ולא היו אז מזגנים ומאווררים. המבוגרים החליטו שכל הילדים יישנו בחוץ. הוציאו את כל המיטות מבית הילדים לחצר בית הילדים, הכולל. שמנו על כל מיטה כילה (כילה זה בד רשת גדול שדרכו כל החרקים לא יכלו לחדור ולעקוץ). הכילות היו גבוהות ושמרו עלינו מכל החרקים. גם בקיץ פחדתי לישון בחוץ והייתי בורחת אל חדר ההורים בלילה. שומרת הלילה, שהייתה בקיבוץ, הייתה כל הזמן תופסת אותי ומחזירה אותי למיטה. 

מילון

מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר - ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

אשדות יעקב
אשדות יעקב איחוד הוא קיבוץ בעמק הירדן, במרחק של 5 ק"מ דרומית לכנרת, בסמוך לגבול עם ירדן.הקיבוץ התפלג לשניים.

ציטוטים

”בקיבוץ של פעם הילדים לא גרו עם ההורים אלא גרו ביחד“

הקשר הרב דורי