מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה כהן עקיבא, נולדתי בקריית טבעון בשנת 1950. אבי עלה לישראל מטורקיה ואמי נולדה בישראל. משפחתנו בת  12 נפשות.

טבעון

אבא נולד בטורקיה למשפחה בת 4 נפשות (2 בנים ו-2 בנות). כאשר אבא היה בגיל 12 אביו נפטר והמשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל, המשפחה עלתה רק עם הבנים שהיו רווקים. הבנות היו נשואות ועלו בהמשך גם לארץ, סבא היה חסר השכלה כי למד תורה בחדר ועזר קצת לאביו בחנות. בארץ סבא למד קרוא וכתוב במסגרת עליית הנוער עבד בסלילת כבישים חקלאות, עד שמצא עבודה קבועה כשומר בחברת נשר.

אמא נולדה בטבריה למשפחה בת 7 נפשות (4 בנים ו-3 בנות), משפחתה של אמי עסקה בסחר סוסים וצאן עם המגזר הערבי ובנוסף מכרו קרח בשכונות עם עגלה וסוס, כיוון שלא היו בזמנים אלו מקררים משוכללים רק מקררים שאחסנו בתא העליון גוש קרח עטוף במגבת גדולה כדאי שישמר לפחות יממה וישמור על המאכלים עד לקניה הבאה ליום המחרת וחן הלאה.

בית הספר

כאשר עליתי לכיתה א' היו בכיתה תלמידים מהשכונה שמחים ועליזים ומאוד חברותיים. הייתה לנו מורה ושמה היה תקוה המורה הייתה מקסימה, לימדה מאוד יפה הייתה סבלנית ואהבה את הילדים הלומדים בכיתה כאילו היו  ילדיה הפרטיים, ומאוד מאוד אהבנו אותה שלאט לאט הפכה להיות כבת משפחה נוספת לכל תלמיד/ה. בסוף כל יום לימודים הינו חוזרים הביתה אוכלים צהריים עוזרים מעט להורים עם האחים הקטנים מכינים שיעורי בית נחים ויוצאים למשחקי חצר עם ילדי השכונה בין השעות 17.00 -18.00 .

משחקים

המשחקים ששיחקנו היו: קלאס, חמש אבנים, קפיצה בחבל, מחבואי קופסא, גולות, גוגואים, מחניים, כדורגל ועוד… בנוסף לכל משחקי החצר הייתה לי חברה הכי טובה שלי מהכיתה ושמה אביגיל (למרות שהיא נשואה וגרה בכפר סבא אנחנו עדיין בקשר).

יום הולדת וחגים

בכל שנה שהיה לאחיותיי ולי יומולדת, אימא תפרה לנו שמלה חדשה מיוחדת (כמו לכלה) עם צווארון סיני, צבע השמלה תמיד היה כחול ולבן כדגל ישראל.

בכל ערב שבת וחגים אמא בישלה מטעמים מעולים! שהריחות נדפו עד הרחוב וגם אפתה חלות ופיתות לשבת כל זה בישלה על פרימוס ופתילייה וחלות  בתנור שעשוי מחימר.

אמא הייתה תופרת ואהבתי לשבת לידה לראות כיצד היא תופרת שמלות לנשות השכונה ובמיוחד שמלות כלה. אחד התחביבים הכי חשובים שלי איתה היה לעזור לה, להביא לה את המוצרים וצרכי התפירה. למדתי ממנה הרבה כך שתמיד אמרתי, שכאשר אגדל אלמד גם אני להיות תופרת ואכן זה התגשם.

למרות כל הקשיים והצנע, אבי היה מפרנס יחיד, וההורים דאגו שלא יחסרו לנו הדברים החשובים ביותר זה האוכל והחינוך. אמא הייתה בשלנית מעולה, דאגה כל יום לבשל אוכל טרי. הרבה פעמים המזון שלנו היה  מירק שאמא קטפה בשדות ובישלה דבר שלמדה מאמא שלה בבית. אמא הכינה לבד גבינות, לבן, לבנה, כבשה זיתים וחמוצים עם טעמים מיוחדים, שרק מי שאכל יודע על מה אני מדברת, אמא גם אפתה הרבה סוגים של לחמים מיוחדים, ועוגות שהריח נדף עד הגינה.

פרימוס ופתיליה

החפצים המיוחדים בהם ברתי הם הפרימו והפתיליה שהיגיעו מצ'כיה, משנת 1948. הם עשויים מברזל ונמצאים בבית אצלי. אבא קנה את הפרימוס, בחנות כלי בית בחיפה ואת הפתיליה בנצרת. יש לפרימוס בסיס מ-3 רגלים ולמעלה עיגול להניח את הסיר. חפצים אלו בביתי בטבריה. בכל ערב פסח במיוחד, הינו מטגנים כמות גדולה של דגים ות"פא, כיוון שהבישול עליהם היה מהיר מאוד וסיפק הכנת מזון למשפחה גדולה. חפצים אלו מאוד משמעותיים עברוי, כיוון שהם נתנו מענה מהיר לבישול.

האור של המדינה והתקדמותה עד היום

ישראל היא בין שמונה המדינות בעולם בעלות היכולת לבנות ולשגר לווין ,ישראל אחת המדינות עם נשק גרעיני

טנק המרכבה מתוצרת ישראל נחשב לאחד הטובים בעולם.

ישראל חברה במועדון החלל העולמי בו רק  9 מדינות.

חיל האוויר  האביר הישראלי נחשב לאחד הטובים בעולם.

ישראל מובילה בתחום כלי הטייס בלתי מאוישים.

ישראל היא יצואנית היהלומים הגדולה בעולם.

ישראל היא אחת מיצואניות ההדרים הגדולות העולם.

בישראל 12 זוכי פרס נובל.

נמל התעופה בין גוריון נחשב לאחד מינימלי התעופה המאובטחים בעולם.

ישראל נחשבת לאחת ממרכזי ההיי –טק המובילים ביותר בעולם.

ישראל מקום ראשון בפיתוח פטנטים רפואיים.

האור שלי

האור החשוב ביותר בחיי הוא האור המשפחתי. אשרי שזכיתי לגדול במשפחה שמחה, מאושרת ועטופה באהבה. האור שלי – נכדתי לינוי נכדתי לינוי נולדה  -10.11.2007 בזמן שבתי נעמה (אמא שלה) הייתה בשנה שנייה ללימודי תואר בכלכלה בעמק יזרעאל. שבוע לאחר הלידה בתי חזרה לספסל הלימודים.

אני עבדתי במכללת אורנים, שנמצאת באזור קריית טיבעון, ביקשתי לקצר כל יום שעת עבודה אחת בכדי לעזור לבתי להמשך לימודיה. כל יום בשעה 13:00 במשך 5 ימים בשבוע התיצבתי אצל בתי כדי לטפל בלינוי החמודה והמקסימה עד שעה 21:00 בערב, כך במשך 10 חודשים עד שבתי סיימה את שנת הלימודים.  למזלנו בתי למדה אחר הצהריים, במקום בבוקר, כיוון שהיתה בקשה מצד סטודנטים לפתוח קורסים גם בערב, כך אני לא הפסדתי עבודה ובתי המשיכה ללמוד כרגיל.

המטלה עבורי הייתה לא קלה! בכל זאת ביצעתי אותה באהבה רבה מכל הלב רק כדי לעזור לבתי… שנה לאחר מכן בתי הכניסה את  לינוי למעון והמשיכה את שנת הלימודים (בבוקר) וסיימה את התואר בהצלחה.

הזוית האישית

סבתא לאה כהן: האור שלי – נכדתי לינוי נכדתי לינוי נולדה  בתאריך 10.11.2007.