מאגר סיפורי מורשת

שמי אהובה. נולדתי בישראל ואני צברית דור שני, למשפחה בת 4 נפשות שאני הבכורה.

בית ספר

למדתי בבית הספר העברי הראשון בארץ "בית ספר חביב" הייתה לנו תלבושת אחידה – בנות בחצאיות ירוקות וחולצה בצבע ירוק בהיר עם שני פסים ירוקים בצווארון ובימים בהם היה שיעור ספורט הייתה לנו תלבושת אחידה נוספת – חולצה כתומה עם שני פסים כחולים ומכנס קצר כחול. כשהגעתי לכיתה א' התרגשתי מאוד. שמחתי מאוד ללכת לבית הספר וללמוד דברים חדשים: לקרוא, לכתוב, להכיר חברים, לשחק בהפסקות ולהיפגש אחר הצהריים. ביום הלימודים למדנו 4 שעות ובסיום היום הייתי חוזרת הביתה ברגל לבדי. המקצוע שהכי אהבתי הוא עברית משום שמאוד רציתי ואהבתי לקרוא. כשהגעתי הביתה אכלתי ארוחת צהריים והכנתי שיעורי בית, בין השעות 14:00-16:00 לא יצאנו מהבית.

ילדות בשכונה

בשכונה שלי כולם הכירו אחד את השני, וכל הילדים היו באים לשחק בחצר הבית שלי. אמי הייתה מוציאה לנו שולחן עם ממתקים וחטיפים. כל השכונה הייתה באה לאכול את האוכל של אמי. כל השכונה הייתה קוראת לאמי "דודה מרים", רק אצלינו בבית היה טלפון וכל מי שרצה לדבר בטלפון היה בא אלינו מתקשר מהבית שלנו.

משחקי החצר

בשעה 16:00 יצאנו מהבית להפגש עם החברים במשחקי חצר. אז לא היה לנו מחשבים וטלפונים כמו היום, היו לנו את משחקי החצר בהם שיחקנו כל החברים ביחד, כמו: קלאס, קפיצה בחבל, מחניים, גומי, חמש אבנים ועוד… מאוד נהניתי לשחק עם כל החברים.

החברות הכי טובות שלי

הייתה לי חברה מאוד טובה ולה קוראים רבקה, היא הייתה גרה מולי, היינו הולכות ביחד בבוקר ברגל לבית הספר, היינו באותה כיתה ואפילו ישבנו אחת ליד השנייה, בסוף יום הלימודים חזרנו ביחד הביתה ברגל ואחר הצהריים הלכנו פעם לבית שלי ופעם לבית שלה, עשינו ביחד את השיעורים, לאחר מכן נפגשנו עם כל החברים. הייתה לי עוד חברה ולה קראו רחל, הייתי מטיילת איתה בערב. פעמיים בשבוע היה משודר בבית הקולנוע תירצה שבראשון לציון (היה נקרא גם קולנוע קיצי), זהו היה קולנוע ללא גג אשר היה מסודר עם כיסאות. לרחל לא היה כסף ולכן, היינו יושבות בחוץ על הגדר, שם כל מי שרצה לראות את הסרט ולא היה לו כסף היה יושב.

אירוע הבת המצווה שלי

לאירוע הבת המצווה שלי הזמנתי את כל החברים, מהכיתה ומהשכונה, ישבנו כולם על הדשא, שרנו שירים ושיחקנו משחקי חברה, אמי עשתה לי עוגה גדולה ומאוד נהנינו, היה מאוד כיף!

ערב שבת

בערב שבת הייתי מדליקה נרות עם אמי, ועורכת איתה את השולחן. היינו יושבים כל המשפחה מסביב לשולחן ומקדשים, אוכלים ושותים ביחד, כל אחד היה מספר את הסיפורים והחוויות שלו מהשבוע, אבי היה עובד עצמאי והוא היה מספר לנו על כל מיני עבודות שהיו לו. בימי שישי ושבת היינו יוצאים לטיולים, לאבי הייתה משאית גדולה, הוא היה סוגר אותה עם ברזנט ואנחנו היינו מכניסים לתוכה מזרונים ושוכבים, טיילנו בכל רחבי הארץ ומאוד נהנינו!

חגים בבית

אני ואמי היינו עורכות שולחן גדול וארוך, כל המשפחה המורחבת הייתה מגיעה, אמי הייתה קונה לי ולאחותי נעליים חדשות ותופרת לנו שמלות חדשות וחגיגיות לחג, היינו שרים את שירי החג, מברכים את כל הברכות, בפסח קוראים את כל האגדה, אמי הייתה מכינה את כל המטעמים והברכות וכל המשפחה הייתה מחכה למנות המיוחדות שאמי מכינה רק בחגים. בחג הסוכות היינו אוספים קרשים, לוקחים פטיש ומסמר ומרכיבים את הסוכה, לקחנו סדינים ותלינו מצד לצד, קישטנו ביצירות ועבודות שלנו.

זיכרון מסבא וסבתא

סבא שלי מצד אמא שמו היה בן ציון קסטון, הוא היה סנדלר, הוא עבד במפעל בתל אביב וכל יום היה נוסע וחוזר. סבתא שלי מצד אמא, שמה היה לונה (לבנה), הייתה עקרת בית, הבית שלה היה בחצר משותפת עם עוד שישה בתים נוספים, כל השכנים קראו לה מדאם פני וכולם היו באים לאכול מהתבשילים המיוחדים שלה, כל השכונה ידעה שיום רביעי זה היום בו היא עושה את הכביסה ואף אחד לא תולה כביסה ביום הזה, כל החבלים שלה. כל השכונה הייתה מתאספת וכולם היו מדברים ביחד, אני הייתי יושבת איתם, היה לי קצת קשה לדבר איתה כי השפה שהיא דיברה בה היא בעיקר ספניולית וקצת עברית.

סבא שלי מצד אבא, שמו היה נפתלי, הוא היה גר איתנו בבית הוא היה מספר לי כל יום את הסיפור על יוסף וכותנת הפסים, כל יום את אותו הסיפור. הוא היה מגדל עצים, הוא היה מגדל עצי שסק, אבוקדו, גויאבות, תפוחים ועוד.. הוא היה יושב כל היום מתחת לעצים ומשקה אותם. בנוסף, היה לו לול והוא היה מגדל שבך יונים ותרנגולות ערביות צבעוניות ויפות. בבקרים אמי הייתה לוקחת את הביצים שהתרנגולות הערביות היו מטילות ומכינה לנו חביתות.

אוספים ותחביבים

אבי היה אוהב לאסוף ענתיקות, הוא היה עובד בהריסות בתים ומשם היה לוקח – מנורות, סמוורים. אמי הייתה אוהבת מאוד להתעסק בעבודת יד כמו: סריגה, תפירה. ואני הייתי אוהבת לאסוף מפיות והייתי אוספת מחזיקי מפתחות, אבי עשה ארון, מעין ויטרינה והיינו תולים שם המון מחזיקי מפתחות מהמון מקומות וזה היה נראה מאוד יפה!

הזוית האישית

סבתא אהובה מספרת על זכרונות ילדותה לנכדתה מעיין.