מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולמית (שולה) קיסר מספרת:

סבא שלי בא מתימן עם סבתא, על חמורים בדרך היה מאוד קשה, הם הגיעו ישר לירושלים והתגוררו שם. סבא היה רב ושוחט וכותב מזוזות.

אמא שלי התחתנה עם מושבניק ממושב אלישיב, והם גידלו ירקות ופירות, והיה להם לול תרנגולות. במושב מצבם הכלכלי היה יחסית טוב. בחג שבועות היו כל התושבים מתאספים בבית ספר, וכל תושב הביא סלסלה מלאה בפירות וירקות, והכוהן היה קונה מכל תושב את הטנא שלו במחיר סמלי. הכסף היה הולך למזכיר המועצה לפיתוח, והיו מחלקים את הטנא לאנשים נזקקים.

במושב היינו לומדים כיתות א', ב' באותה כיתה. כאשר ההורים היו יוצאים לעבודה בשדות אז היינו שומרים על האחים הקטנים שלנו באותה כיתה שאנחנו למדנו.

היה מצחיק שאחד האחים הקטנים היה צריך ללכת לשירותים ופתאום כול הילדים הקטנים רצו ללכת לשירותים ואז המורה הייתה עוצרת את השיעור עד שכולם יחזרו. וכולם היו צוחקים.

באותה תקופה הבריטים שלטו בארץ והיה מצב מאוד קשה ומפחיד. זכור לי שהאנגלים עשו חיפוש בבית אחרי נשק וזה היה מאוד מפחיד, הם היו באים בלילה לעשות את החיפוש. הבריטים היו ג'נטלמנים, משאירים בית מסודר, ומתנצלים תמיד על אי הנוחות. אנחנו הילדים התחבאנו מתחת למיטות כי פחדנו.

היה מקרה של חיפוש בבית וכול מי שהיה לו מעיל צבאי בריטי או תרמיל בריטי היו לוקחים אותו לחקירה, אני זוכרת שלאבא שלי היה תרמיל צבאי והוא החביא אותו מהר בתוך האדמה.

כאשר ההבריטים היו יורדים מהגבעות שמסביב למושב אל המושב, כול התושבים היו קוראים בקול "הנה הכלניות" – הכוונה הייתה לצנחנים הבריטים שחבשו על ראשם כובעים אדומים.

אבא שלי היה יוצא לשמירה בלילות, זה נעשה בתורנות עם חברים נוספים. מסביב למושב היה כפר ערבי בשם הבסא שממנו היו מגיעים ערבים ומתנכלים ליהודים במושב.

כשאבא שלי היה יוצא לשמירה היינו שרים לו:

"מה תציץ כוכבי

מה תלחש כוכבי

האיר נא הדרך לאבי…."

ותמיד אבא שלי היה מתרגש שאני ואחיי שרים לו את השיר ומחבק אותנו.

פעם אחת הגיעו ערבים למושב ואמא שלי החביאה אותי ואת אחיי בתוך תנור אפיה גדול, שבו הייתה אופה את הלחמים) עד שהערבים עזבו את המקום.

אמא שלי לא התאקלמה טוב במושב כי היא הייתה רגילה לעיר, היא שכנעה את אבא שלי לעבור לעיר ולבסוף, בלב כבד, הסכים לעבור לעיר.

המצב בארץ ובעיקר בעיר היה מאוד קשה. היו ימים שלא היה מה לאכול ובעיקר אכלו לחם וריבה, אני זוכרת לילות שהוריי נתנו לנו לאכול והם עצמם הלכו לישון ללא אוכל.

מגיל צעיר יצאתי לעבודה, הייתי יוצאת מוקדם עם אבא שלי לפרדס לקטוף תפוזים, או לבית אריזה, שם ישבו על מחצלות, וחלק מהעובדות היו בוררות את התפוזים לפי גדלים. התפקיד שלי היה לעטוף את התפוז בנייר ולשים אותו בתוך הארגז לפי הגודל.

הייתי חיילת בצבא ההגנה לישראל, שירתתי רחוק מהבית, בירוחם שהייתה אז מדבר. הייתי פקידת אפסנאות.

המפקד שלי הישיר היה יקותיאל אדמוביץ (אדם) ז"ל, שנהרג במלחמת שלום הגליל הראשונה.

העשרה