מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות באספהאן

משפחה יהודית באירן
העיר איספהן, באירן (ויקיפדיה)
קדושת הארץ

זיכרונות ילדות:

שמי חנה. נולדתי בפרס (כיום- אירן) בשנת 1938. התגוררנו בעיר אספהאן, שהיא העיר השלישית בגודלה באירן (אחרי טהרן ומשהד) והיא שוכנת במחוז הקרוי על שמה. היא נמצאת מדרום לעיר הבירה טהרן. לאבי קראו רחמים ולאימי קראו מרים. אני זוכרת מנהגים שהיו לנו שמיוחדים ליהודי אירן, כמו להכות עם בצל ירוק אחד בשני בליל- הסדר. גם היה נהוג ששולחים מישהו מהמשפחה להזמין וללוות את האורחים לבית המשפחה המארחת ולפתוח להם את הדלת לפני כניסתם. וגם בסוף האירוח היו מלווים את האורחים ומוודאים שהם הגיעו בשלום לביתם. אני זוכרת שסיפרו לי בילדותי שסבי רצה לבקר את ארץ-ישראל, ולעמוד על אדמת הקודש ולנשק אותה, אז הוא לקח סוס ורכב עליו במשך שנתיים כדי להגיע לארץ-ישראל. כשהוא חזר בחזרה לאספהאן, המתנה שהיה מביא מארץ-ישראל היה שק מלא מאדמות ארץ-ישראל. היום אנחנו בכלל לא מעריכים איפה אנחנו גרים, ויש כאלה שמוכנים למסור שטחים מאדמתנו, אדמות שנלחמנו עליהם ונהרגו לנו בהם חיילים שלנו. לא כולם מאמינים בקדושת הארץ ושהקב"ה נתן לנו, היהודים, את הארץ הזו. חבל…

כיכר מיידאן-אה אמאם באספהאן  – ויקיפדיה

תמונה 1

העלייה ארצה

כשהייתי בת 15, החליטו הוריי לעלות לארץ-ישראל. עלינו כל המשפחה לארץ בעלייה ההמונית שהייתה אז. זה היה בשנת 1953, לאחר שמדינת ישראל הכריזה על עצמאותה בשנת 1948 והיא פתחה את שערייה לעלייה, החליטו הוריי שהגיעה העת לעלות ולכונן את עפרה של הארץ. תחילה מכרו הוריי את כול הרכוש שיכלו למכור ואת השאר השאירו מאחוריהם, לא לקחנו איתנו שום רכוש. הגענו לטהרן, שם היינו במחנות עולים עד שהגיע זמננו לעלות לארץ. גרנו באוהל אחד 8 נפשות. במעברה שהייתה נקראת "מעוז ציון" (כיום זה "מבשרת ציון"). בפברואר 1951, הוקמה מעברת העולים הזו, שהייתה מדרום לכביש ירושלים- תל אביב. אני זוכרת שבמעברה היו צריפי-פח ואוהלים. א ני זוכרת את העוני שבו חיינו. לאבי לא הייתה עבודה, שיכנעו אותו לעבוד בחקלאות, אז הוא היה בקרן קיימת לישראל, אך רק מעטים החזיקו מעמד בעבודה זו, כי לא השתלם להם. רובם היו בעלי משפחות ברוכות ילדים, והעבודה החקלאית לא הספיקה לכלכלת משפחתם. מכיוון שלאבא לא היה עבודה אז הייתי עובדת מגיל 14 והכסף שהרווחתי הבאתי להוריי. בשנת 1956, הסתיימה הכשרת השטח ממערב למעברה, ואליו עברנו, העולים ממרוקו ומאיראן וכל שאר המשפחות מעיראק וכורדיסטן שנותרו בצריפי המעברה. הצריפים פורקו ובמקומם הוקמו מבני ציבור ושטחי מסחר לשתי שכונות: השכונה ממזרח שנקראה מעוז ציון א', והשכונה ממערב שנקראה מעוז ציון ב'. שני היישובים נקראים במשך שנים רבות גם בשם הבלתי רשמי "קסטל", שמשמעותו "מצודה", בגלל המצודה שהרומאים בנו במקום לשמירה על הדרך לירושלים.

תמונה 2
                                                            מבנה בית-הספר שנפתח בשנות ה- 50 במעוז-ציון
תמונה 3
                                                             טקס פתיחת בית-הספר במעוז ציון, שנות ה- 50

 

חתונה ומשפחה

בגיל 16 וחצי התחתנתי, בבית-הכנסת שבמעברה. המתנות שקיבלנו היה כוסות, צלחות ופרחים. כיום יש לנו 5 ילדים, שלושה בנים ושתי בנות, הרבה נכדים ו- 4 נינים. אני אוהבת בשעות הפנאי שלי לתפור ולהכין תכשיטים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

קק"ל
קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור. היא נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב- 1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת- 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת- 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית. לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת השחרור. מקור השם "הקרן הקיימת" הוא בדברי המשנה, המפרטת ומונה כמה דברים שהאדם "אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא". בחירת שם זה לקרן הלאומית נועדה לרמוז ליהודי העולם, כי התרומות שיתנו לקרן (בעולם הזה) יעמדו לזכותם בעולם הבא. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”קדושת ארץ-ישראל לא מוטלת בספק“

הקשר הרב דורי