מאגר סיפורי מורשת

אני סימון שנקמן. נולדתי בעיר צ'רנוביץ' שבאוקראינה בשנת 1954.

הכרתי את הסבים שלי מצד אמא ואת סבתי מצד אבא. את סבא שלי, אבא של אבי, לצערי לא הכרתי מאחר ונהרג במלחמת העולם השנייה על ידי משתפי הפעולה של הגרמנים, יחד עם בנו.

אני זוכר את עצמי ילד קטן ושמנמן שיושב במזחלת שאמא שלי סוחבת בדרך לגן בחודשי החורף כאשר בחוץ הטמפרטורה מינוס 10  עד מינוס 15 מעלות, עם הרבה שלג ברחובות. אהבתי את עונת החורף בגלל הטמפרטורות הנמוכות, ואפשרויות המשחק בשלג.

בימים קרים במיוחד אפילו היו מבטלים את ההגעה לבית הספר. בימי בית הספר סבתא שלי הייתה מביא לי אוכל לבית ספר בלחמניות טריות. בשנת 1961 נולד אחי הקטן.

תמונות מהילדות

ברוסיה למדו רק עשר שנים בבית ספר. אחרי שסיימתי את התיכון ב 1971, נסעתי לעשות מבחני כניסה לאוניברסיטה שנמצאת במרחק נסיעה של כשלוש יממות ברכבת, בעיר סוורדלובסק, שהטמפרטורה בחורף מגיעה בה לכמינוס 50 מעלות. עברתי מבחנים בהצלחה והתקבלתי ללימודים.

זכור לי שבאחד הימים בחודש אוקטובר, בדיוק ביום ההולדת שלי, ירד שלג כבד וכדי להגיע לאוניברסיטה הייתי חייב לנסוע בתחבורה ציבורית. בגלל חוסר מקום בתוך האוטובוס, נתליתי על המדרגה התחתונה של כלי התחבורה, מחזיק את עצמי ביד אחת וביד השנייה שתלויה בחוץ מחזיק תיק עם ספרים ללימודים.

כאשר הגעתי לאוניברסיטה לא הצלחתי לפתוח את היד כדי לשחרר את התיק. היד הייתה קפואה ומה שנותר לעשות זה להיצמד לתנור חום כדי להפשיר.

הלימודים היו מעניינים אבל ההורים שלי רצו לעלות לישראל. כולם הגישו בקשה לשלטונות. הבקשה אושרה במרץ 1972.

הגענו לישראל במהלך 1972, אבל לא ידעתי עברית ונשלחתי לאולפן בקיבוץ עין שמר ללמוד עברית ולעבוד בלול. בקיבוץ הייתי חצי שנה עם עוד ילדים שבאו מרוסיה ולמדנו קראו וכתוב.

בתום האולפן, אחרי מלחמת יום כיפור, התגייסתי לצה"ל בינואר 1974. את השרות הצבאי עשיתי בחיל אוויר. בהמשך התחתנתי עם גיטה ובהמשך נולד בני הבכור מידן אבא של טמיר.

הזוית האישית

סבא סימון: המפגש תרם לי נחת מבלוי משותף עם הנכד שלי.

טמיר: אהבתי להכיר את הילדות של סבא שלי מהמפגשים.