מאגר סיפורי מורשת

שמי אליה, אני מתעדת את סבא וסבתא שלי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי:

סבי וסבתי נולדו בשנת 1951 בירושלים, שהייתה מוקפת חומות. ירושלים הייתה עיר קטנה, כולם היו מאוחדים והייתה ערבות הדדית בין כולם. שניהם באו ממשפחות ברוכות ילדים: לסבתי עשר אחיות ושני אחים ולסבי חמישה אחים וחמש אחיות. בילדותם כולם היו באותו מעמד, כלומר לא היו עשירים והיו משפחות בעלי קושי כלכלי. למרות הקושי היה תמיד שפע, אהבה ושמחה. בילדותם אהבו לשחק משחקים כמו: סטנגה (משחק כדור), צעדי ענק, מחניים, גומי, חבל, גוגואים, גולות וחמש אבנים. בשעות הערב אהבו לעשות קומזיצים, לשבת מסביב למדורה ולאכול תפוחי אדמה, פלאפל ותה. הם היו בשמחה גדולה ותמיד אהבו להסתפק במה שיש. כשגדלו הגיעו לבתי ספר דתיים ממלכתיים ובבית היו שומרים שבת. שמרו על המסורת (עד היום) וחגגו את החגים לפי המסורת של הוריהם.

כשהגיעו לתיכון בגיל 15, סבי וסבתי נפגשו לראשונה. שם הבינו שהם הולכים להתחתן (ממש אהבה ממבט ראשון).

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וחומות ירושלים נפלו. למרות שהיו הרבה נפגעים במלחמה, ניצחנו את מדינות ערב וזה איפשר לנו להגיע למקומות הקדושים כמו: הכותל, קבר רחל, מערת המכפלה ועוד כל מיני מקומות קדושים. בשנת 1969 סבי התגייס לחיל התותחנים וסבתי לא התגייסה מטעמי דת (היא הייתה דתייה ואז בקושי בנות היו מתגייסות). לאחר השירות הצבאי בן שלוש שנים, שבזמנו פרצה מלחמת יום הכיפורים, סבי הוגדר כנעדר למשך חודש. לאחר השחרור מהמלחמה סבי וסבתי התחתנו, נולדו להם שלוש בנות והם חיו באושר ועושר עד היום.

הזוית האישית

אליה, סבא וסבתא: זו הייתה חוויה כיפית במיוחד, נהנינו בתכנית ומהזמן המשותף יחד.